כישלון במבחן בוזגלו: התמודדות רשויות אכיפת החוק עם עברות של אישי ציבור גיא לוריא בהנחיית מרדכי קרמניצר החיבור שנמצא בין דפים אלה בוחן אם היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה החילו את החוק באופן שוויוני כאשר נדרשו לשאלה אם להעמיד לדין אישי ציבור, ובמילים אחרות - אם הם החילו את ההלכה המכונה 'מבחן בוזגלו'. בשנים האחרונות, לנוכח הריבוי היחסי של חשדות למעשים פליליים שעשו אישי ציבור, התעוררה שאלה זו פעמים אחדות. במקרים רבים החליטו רשויות אכיפת החוק, ובפרט היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה, שלא להגיש כתב אישום. היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה כשלו שוב ושוב: הם הקלו עם אישי הציבור ולמעשה (גם אם לא להלכה) יצרו מבחנים מקלים כדי לבחון את העמדתם לדין. המחקר המוגש כאן מפרט כיצד כשלו היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה בהחלת 'מבחן בוזגלו' בחמש פרשיות מפורסמות: פרשת בר-און חברון, פרשת האי היווני, פרשת אננקס מחקרים, פרשת בן-גל ופרשת דרך צלחה. יחס של העדפה כלפי אישי ציבור עלול להתבטא גם ביחס כלפי אנשי מערכת אכיפת החוק העוסקים בחקירתם של איש/י ציבור, ודוגמה מאלפת לעניין זה היא פרשת מזרחי. מן המחקר עולה שכאשר נדרשו היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה להגיש כתבי אישום נגד אישי ציבור, הוחל רף ראיות גבוה מזה שהוחל בהגשת כתבי אישום נגד 'אחד העם'. מתברר כי מבחן בוזגלו לא יושם הלכה למעשה.