בין ענישה גופנית להתעללות: רב המשותף על השונה יפעת בויאר, יצחק קדמן אין שום חברה דמוקרטית, מתקדמת ומכבדת זכויות אדם, שמאפשרת שימוש בכוח ובאלימות כדרך ליישוב סכסוכים, ככלי לעיצוב התנהגות, או כאמצעי לפריקת כעסים או תסכולים. אין זה אומר שאין בחברות כאלה ביטויים קשים של אלימות ביחסים בין בני אדם. אך הם זוכים לגינוי ולתגובה עונשית ובוודאי שלא להסכמה או ללגיטימציה. גם כשמדובר בילדים יש כיום הסכמה מלאה, לפחות בחברות דמוקרטיות, שאין לקבל, להשלים, או להסכים עם ניצול, פגיעה או התעללות בהם, גם לא כאשר אלה מתרחשים בתוך משפחתם. טובת הילד, הגנה על שלום הילד, ואף זכויות הילד, הפכו למושגי יסוד מקובלים מבחינה משפטית וחברתית כאחד. לא כן הדבר כשמדובר בילדים – הפגיעה, האלימות, המכות וניצול יתרון הכוח של החזק על החלש מחליפים זהות ומקבלים שם חדש. מתברר שגם היום, וגם בחברות מתקדמות, יש עדיין בידול של הילדים משאר הקבוצות בחברה, וכבודם כאדם וזכותם לשלמות גופנית אינם מובנים מאליהם. באמצעות שימוש בשמות שונים כמו "ענישה גופנית", "מכה חינוכית", "שימוש בכוח סביר", מקבלת הפגיעה בילד לגיטימציה ונימוקים שונים לחשיבותה, לנחיצותה, ליעילותה ולכשרותה [...] עיקרו של מאמר זה בהבהרת טענתנו שבין שתי תופעות אלה רב הדומה על השונה. אין מדובר בדיכוטומיה, אלא בתופעות שונות ועם זאת דומות מבחינות רבות, המצויות במיקום שונה על פני אותו רצף שלילי של פגיעות בילדים. מניעת הענישה הגופנית ובמיוחד שלילת הצידוקים והלגיטימציה הניתנים לה, חשובים כשלעצמם, אך הם גם כלי חשוב ורב ערך במניעת התעללות בילדים. במאמר זה נסקור את ההתפתחות ההיסטורית והמשפטית של תופעת הענישה הגופנית וההתייחסות אליה, בישראל ובארצות אחרות. ננסה לתאר ולהגדיר את תופעת ההתעללות בילדים, תוך ניסיון לעמוד על ההבדלים בינה לבין הענישה הגופנית. נרחיב ונבהיר את המשותף בין התופעות, נדון בטשטוש התחומים שביניהן, נתייחס לשטח האפור הנרחב שביניהן ונדבר על סכנת "המדרון התלול" שבין ענישה גופנית להתעללות. כל אלה, על רקע מגוון רחב של מקורות וקשת רחבה של פסקי דין שניתנו בנושאים אלה, שבהם בולט כמובן במיוחד פסק דינו העקרוני והתקדימי של בית המשפט העליון (פסק דין פלונית מינואר 2000). לבסוף, וכדי להוציא מכלל ספק, נבהיר מדוע גם מי שסבור שאין קשר בין התעללות לענישה גופנית ראוי כי ישלול את התופעה מכל וכל, ונסיים בכיוון הפעולה הדרוש כדי להביא להפסקת התופעה, או לפחות למזעורה, ולשלילת כל צידוק ולגיטימציה הניתנים לה - זאת באמצעות שילוב של נתיבי חקיקה ומשפט עם נתיבי הסברה וחינוך [...]