מלך הילדים: סיפורו של לוין קיפניס לאה נאור "אין כמו קיפניס בשירים לילדים", אמר ביאליק בחיוך, "קיפניס בעצמו יוצר את מסורת החגים בגני הילדים. הוא משורר שלומד כל הזמן ומדייק בכתיבה. הפרחים שלו הם פרחים מן הטבע, וכמוהם החיות. משורר צריך להיות קשור לטבע, אחרת הוא כמו חזן בלי קול. אפילו אם ישיר ברגש עמוק: כמה שיתאמץ וישתדל, כמה שיפרכס ויתפתל, אם אין לו קול- לשווא הכול. " הוא פנה אל קיפניס והמשיך: "כתוב כל מה שבלבך, בכל יום ובכל מקום". לוין קיפניס אכן כתב בכל יום. מגיל 10 עד שהיה תשעים ושש שנים לא הפסיד יום כתיבה אחד. שיריו מושרים על-ידי דורות של ילדים, מראשית המאה העשרים ועד היום ורבים מהם נחשבים לשירי עם. אי אפשר לתאר את הזמר הישראלי בלי "שנה הלכה, שנה באה", סביבון סוב, סוב, סוב", "סלינו על כתפינו", אל ראש ההר", מי יבנה בית בתל-אביב", "רקפת", והרבה-הרבה שירים אחרים. לוין קיפניס, "מלך הילדים" עשה דרך ערוכה ומרתקת ממחבואו בעליית הגג של בית העץ הישן בעיירה, שבו למד בסתר עברית – למרות האיסור החמור של אביו החזן – כדי לכתוב בה את שיריו וסיפוריו ועד שהגיע למעמדו כסופר, משורר ומחזאי הילדים הפורה ביותר בארץ. הוא כתב אלפי יצירות – יותר מכל סופר ילדים אחר בארץ, ואולי אפילו בעולם.