הכפיל פיודור דוסטויבסקי את האדון גוליאדקין, פקיד אפוף בתחושת קטסטרופה תמידית, רודפת פרשייה רומנטית אפלה שמסכנת את מעמדו בחברה הפטרבורגית. הוא מתרוצץ בין מסעדות יוקרתיות ואולמי נשפים, ומתחנן לתיקון העוול שנעשה לו. אולם הנורא ביותר עוד לפניו ... בוקר אחד מגלה גוליאדקין שנוצר לו כפיל. בחור צעיר, שובב וחוצפן שנראה בדיוק כמוהו. אם בתחילה מתאהב גולדיאקין בכפילו הצעיר, הרי בהדרגה מתברר לו שהוא אויבו הגדול ביותר. בכל מקום מביס הכפיל את גולדיאקין. גוזל את ידידיו ובעלי בריתו, לועג לו בפומבי ומאשים אותו בהאשמות חמורות. גולדיאקין האומלל נאבק באדם המתוחכם וחסר מצפון שמבקש לחסלו. האם יכול האדם להגיע להשלמה עם כפילו? או ששניהם נידונים להילחם זה בזה עד מוות? הכפיל, ספרו השני של פיודור דוסטויבסקי, הוא יצירה מבריקה, מקאברית, מעוררת צחוק ובעתה, שעוסקת בגבולות השיגעון וביכולת של האדם להבדיל בין אמת לבדיה. דוסטויבסקי מציג גרסה משלו למיתוס "הכפיל". גאוניותיה של גרסתו היא בביטול הקטבים בנפש האדם. אין כאן טוב ורע, אין ניגודים פשוטים, "הכפיל" מרקיד קרנבל של מסכות ואשליות, שעומדות בלב הקיום האנושי. לתרגום החדש והמשובח של דינה מרקון מצורפת אחרית דבר מרתקת מאת פרופ' עמינדב דיקמן. אחרית הדבר מגוללת, בין השאר, את סיפור התקבלותו של "הכפיל". דוסטויבסקי, סופר צעיר שלבו גבה לאחר הצלחת ספרו הראשון, מבקש להראות לעולם שהוא אכן ראוי להיות יורשו של גוגול. אולם למבקר הספרות הנודע, ויסריון בילינסקי, שהעלה את דוסטויבסקי לגדולה, יש תוכניות אחרות ...