כלל גדול: שבת פרק שביעי מן התלמוד הבבלי סדרת "תלמוד האיגוד" עם פרשנות על דרך המחקר מאת שמואל יוסף וולד מבוא [...] החיבור המוצע כאן, הכולל בתוכו ביאור מדעי לפרק כלל גדול של התלמוד הבבלי, בנוי משלושה מדורים. הראשון הוא נוסח התלמוד - המוגה על פי כתבי היד השונים של הבבלי, על פי דפוסים ישנים, ועל פי קטעי הגניזה - שבו הובלט ההבדל בין דברי התנאים והאמוראים, מחד גיסא, לבין דברי סתם התלמוד, מאידך גיסא, באמצעות גופנים שונים: דברי סתם התלמוד באים באותיות רגילות, ודברי התנאים והאמוראים באותיות מובלטות. ההבדל בין דברי התנאים לבין דברי האמוראים עצמם נעשה בצורה עדינה יותר: דברי התנאים באים באותיות ישרות, ואילו דברי האמוראים באותיות נטויות. המדור השני הוא מסורת התלמוד , שבו נרשמו הפניות לכל המקורות המקבילים העשויים לעזור בשחזור תולדות נוסח הבבלי ובהבנתו. ההפניות שבמדור הזה אינן מצטמצמות רק למקבילות מדויקות שבתוך הבבלי עצמו, כנהוג במסורת הש"ס המוכרת מהדפוסים המקובלים של הבבלי. מסורת התלמוד הורחבה כאן כדי לכלול גם מקבילות מספרות ארץ ישראל הקדומה, כפי שפורטו לעיל, וכן מקבילות קרובות ורחוקות בבבלי עצמו העשויות להעיד עדות ישירה או עקיפה בנוגע לתולדות סוגיות הבבלי ופירושן. המדור השלישי הוא, כמובן, הפירוש עצמו – פירוש היסטורי, העוקב אחרי תולדות כל סוגיא וסוגיא, מראשיתה במקורות התנאיים הקדומים, דרך הרחבתה במאמרי האמוראים הראשונים והאחרונים ובסוגיותיהם, ועד לשכלולה הסופי בידי בעלי סתם התלמוד. יש לחזור ולהדגיש כאן שאין עיקר מגמתנו בביאורנו לסוגיות פרק כלל גדול "לתרץ קושיות" העולות במהלך העיון בסוגיות אלו. אמנם יש שהעיון המדעי מעלה הסבר משכנע בנוגע לסיבת היווצרותה של קושיא זו או אחרת. אולם, ספק אם עשוי הסבר היסטורי באשר לסיבת היווצרותה של קושיא מסוימת להיחשב כ"תירוץ" לאותה קושיא. אדרבה, עיקר מגמתנו כאן הוא לעמוד על כוונתן ועל משמעותן של כל הדעות וכל השיטות השונות שהושקעו בסוגיות הבבלי, בכל שלב ושלב בהתפתחותה – לא רק אלו שאושרו בידי העורכים האחרונים של הבבלי ונתקיימו בידי הפרשנים והפוסקים הראשונים והאחרונים, אלא אף אלו שנדחו או שנשכחו, כדי לקיים את דברי המדרש הקדום (תוספתא סוטה ז יב): "אף אתה עשה לבך חדרי חדרים, והכניס בה דברי בית שמיי ודברי בית הלל, דברי המטמאין ודברי המטהרין". [...]