יש אלוהים? : האשליה הגדולה של הדת ריצ'רד דוקינס מתוך פתח דבר [...] אני חושד – בעצם, אני בטוח – שמסתובבים בעולם הרבה אנשים שחונכו במסגרת דת זו או אחרת והם לא מאושרים בה, לא מאמינים בה, או מוטרדים מן העוולות הנעשות בשמה; אנשים שמרגישים כמיהה עמומה לעזוב את דת הוריהם, רוצים להיות מסוגלים לכך, אך אינם מודעים לעובדה שהעזיבה היא אפשרות של ממש בשבילם. אם את או אתה נמנים עם האנשים האלה, הספר זה נועד לכם. הוא מכוון לעורר מודעות – מודעות לעובדה שלהיות אתיאיסט זו שאיפה בת-הגשמה, וגם שאיפה אמיצה וראויה לשבח. יש ביכולתך להיות אתיאיסט שהוא בה-בעת גם אדם מאושר, מאוזן, מוסרי ונהנה מסיפוק אינטלקטואלי. זהו הראשון מבין המסרים מעוררי-המודעות שלי. אני רוצה גם לעורר מודעות בשלוש דרכים נוספות שאגיע אליהן בהמשך. [...] [...] פרק 5, על "שורשי הדת", הפרק המסביר מדוע האמונה הדתית כל כך שכיחה בעולם כולו. אולי אתם סוברים כי האמונה הדתית הכרחית כדי להצדיק את עקרונות המוסר? האם אין אנו זקוקים לאלוהים כדי להיות טובים? קראו בבקשה את פרקים 6-7 כדי להיווכח מדוע הדבר אינו כך. האם יש לכם בליבכם פינה חמה לדת, כדבר שהוא טוב לעולם באופן כללי, גם אם אתם עצמכם איבדתם את אמונתכם? פרק 8 יזמין אתכם להרהר על צדדים שבהם הדת אינה דבר כל כך טוב לעולם. אם אתם חשים לכודים בדת שאליה התחנכתם, כדאי לכם לשאול את עצמכם איך קרה הדבר. התשובה נעוצה בדרך כלל בצורה זו או אחרת של חינוך שיטתי ומתמשך להשרשת האמונה בדת במהלך הילדות. אם אתם מחזיקים בדת כלשהי, יש סבירות גבוהה מאד שדתכם היא גם הדת של הוריכם. כל הסיפור של דת וילדות הוא נושאו של פרק 9 [...] . פרק 1 ופרק 10, בפתח הספר ובסיומו, מסבירים בדרכים שונות איך הבנה נאותה של נפלאות העולם האמיתי – שאף פעם אינה הופכת בעצמה לדת – יכולה לשמש מקור השראה, תפקיד שהדת תפסה עליו חזקה לאורך ההיסטוריה, ועשתה זאת באורח ממש בלתי מספק. מעורר- המודעות הרביעי שלי הוא הגאווה האתיאיסטית. אין שום סיבה להתנצל על היותך אתיאיסט. להיפך, זהו דבר שיש להתגאות בו [...] שהרי אתיאיזם מעיד כמעט תמיד על עצמאות בריאה של הנפש, ולאמיתו של דבר על נפש בריאה.