סיעה זמנית: הסיעות והמפלגות בכנסת ישראל שהיו ואינן עוד שי חורב הבחירות לכנסת ישראל קובעות את דמות השלטון במדינה, והן נועדו להבטיח שלטון אשר מושתת על ייצוגיות ועל הסכמה בדבר כללי המשחק הדמוקרטי. על-פי שיטת הבחירות היחסית-ארצית, הנהוגה במדינת ישראל, עומדות המפלגות למבחן הבוחר ולא האישים המרכיבים את הרשימה, כאשר המועמדים לכנסת מחוייבים למצע מפלגתם. ההתמודדות בבחירות היא, כאמור, בין רשימות, ולא בין אישים, ומשנת 1992, כאשר נחקק חוק המפלגות, רק מפלגה רשומה כחוק אצל רשם המפלגות, או מספר מפלגות שהחליטו להתמודד ברשימה אחת, רשאיות להגיש את רשימת המועמדים ולבקש את אמון הבוחרים. אולם חוק הבחירות לכנסת גם מאפשר לחברי הכנסת המכהנים להתפלג או לפרוש מסיעותיהם במהלך כהונת הכנסת וליצור עוד ועוד סיעות חדשות, לרוב שלא על-פי רצון הבוחר, אלא כפועל יוצא של אינטרסים אישיים של המתפלגים. המתפלגים, אשר זוכים לאישור ועד הכנסת, מוכרים ופועלים כסיעה לכל דבר ועניין, וזכאים למימון מפלגות בהתאם למספר המנדטים שלהם. בדרך כלל מתרחשות הפרישות בשלהי כהונת הכנסת, לקראת הרכבת רשימות המועמדים לכנסת הבאה, או אף לאחריהן. הפורשים והמתפלגים מצהירים כי נקטו בדרך זו אך ורק כתוצאה מחילוקי דעות אידיאולוגיים, אם כי לרוב, מהווה צעד זה נסיון להישרדות פוליטית, כאשר מתברר ל"אידיאולוגים" הפורשים מסיעתם כי מקומם בבית הפוליטי הנוכחי שוב אינו בטוח. ספר זה מלווה את כל הסיעות שפעלו בכנסת, החל מראשית ימי המדינה ועד עצם ימינו אלה, אך נעלמו ולא המשיכו ב"משחק הפוליטי", ואת כל אותם חברי הכנסת אשר פעלו במסגרת סיעות אלו. ד"ר שי חורב , חוקר ומרצה בתחום מדע המדינה וארץ-ישראל. בוחן את ההיסטוריה של הציונות וההעפלה, כמו גם את המערכת הפוליטית בישראל ואת האידיאולוגיות הפוליטיות המרכיבות אותה.