קרדום לחפור בו: ארכיאולוגיה ולאומיות בארץ ישראל עורכים: מיכאל פייגה, צבי שילוני 'בחכמת ישראל הכוללת תתפוס את מקומה הראוי הארכאולוגיה היהודית, שכל כיבושיה מעכשווים את עברנו ומממשים את רציפותנו ההיסטורית בארץ'. כך אמר דוד בן-גוריון, ראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל, בשנת 1950. מעמדה המיוחס של הארכאולוגיה, ככלי לחשיפת עברה המפואר של הארץ, בא לידי ביטוי במטבעות ושטרי כסף, בכנסים ואלבומי תמונות, ביצירות אמנות וכרזות תעמולה, בדמויות מנהיגות ובחובבים נלהבים. עם השנים הלך מעמד זה והשתנה. מאבקים מרים מול החרדים, גילויים מעוררי מחלוקת שנתגלו בחפירות, ובעיקר השינוי באתוס הלאומי הביאו לצד פריחת הארכאולוגיה כתחום אקדמי גם לנטייה להסתגר בתחומי האקדמיה. קובץ מאמרים זה מלווה את הדרמה של הארכאולוגיה בארץ ישראל מאז ראשית המאה העשרים ועד ימינו, דרך החיבור שלה אל הדת, זיקתה לרגעי הגדולה הלאומית, והשפעתה המכרעת על עיצוב הקשר הציוני המיוחד אל הזמן והמקום. לכתיבתו של הקובץ הזה התקבצו חוקרים מתחומים שונים ויצרו פסיפס מרתק של פרספקטיבות על הקשר בין תחום אקדמי מיוחד במינו לבין המערכות האידיאולוגיות הגדולות הסובבות אותו, מאיימות עליו, ולעתים אף מעצבות את דרכו. כיום, בעידן הגלובליזציה, ההפרטה והמחקר המכונה ביקורתי, הארכאולוגיה מחפשת את דרכה בסביבה משתנה. ספר זה ניצב בצומת הדרכים, בוחן את המסלול שעבר התחום, מסמן נתיבים אפשריים להמשך, ומזמין את הציבור המשכיל בארץ לדיון בשאלות יסוד של מדע ולאומיות, מחקר ואמונה, עבר והווה.