כיצד כשלה ישראל בלבנון בקיץ 2006 אפרים ענבר מתוך המבוא: בקיץ 2006 לא הייתה ההנהגה המדינית והצבאית של ישראל מוכנה כראוי למלחמה נגד החזבאללה. המדיניות שאומצה לאחר הנסיגה החד-צדדית מלבנון במאי 2000, אופיינה בהכלה בפרופיל נמוך, מתוך תקווה שכוח ההרתעה של ישראל יספיק כדי למנוע הסלמה. [...] [...] ישראל חששה שעימות בזירת לבנון עלול לגרור הסלמה גם מצד סוריה. שיקול משני היה הפריחה הכלכלית של הצפון ותעשיית התיירות ששגשגה בו. מלחמה עלולה היתה לעצור את הפיתוח ולהחזיר את צפון הארץ למצבו שלפני שנת 2000, כאשר האזור היה נתון להתקפות חוזרות ונשנות של קטיושות. אולם כוח ההרתעה של ישראל כשל, ופרובוקציות שונות של החזבאללה נמשכו במרוצת השנים - חטיפת חיילים ישראליים, התקפות של קטיושות על יישובים ישראליים בצפון הארץ והתקפות טרור לאורך הגבול. תגובותיה של ישראל נשארו מאופקות מאוד. לאחר הנסיגה מלבנון התייחס הממסד הביטחוני הישראלי אל החזבאללה כאל מטרד, אך בשנים האחרונות גברה ההכרה כי החזבאללה הוא איום אסטרטגי. [...] [...] רבים מאנשי צה"ל חשבו שכוח מזערי, ואולי אף מאמצים דיפלומטיים, יוכלו למזער את האיום. [...] ב-12 ביולי 2006 הסתיימה ההבלגה. 19 יום בלבד לאחר חטיפתו של חייל ישראלי על ידי מחבלים פלשתינאים לאורך הגבול עם רצועת עזה, תקף החזבאללה סיור ישראלי לאורך הגבול, חטף שני חיילים, וחולל משבר פוליטי פנימי. אהוד אולמרט, ראש ממשלת ישראל, ועמיר פרץ, שר הביטחון, היו חדשים למדי בתפקידיהם, ואחרי כמה חילופי שיחות טלפוניות שכללו גם את רב-אלוף דן חלוץ, הרמטכ"ל, החליטו להגיב בכוח רב.[...] מאמר זה מתמקד ברמה האסטרטגית של התנהלות ישראל בזמן המלחמה. המנהיגים המדיניים והצבאיים של ישראל הפגינו עיוורון אסטרטגי בכמה וכמה סוגיות. הם מנעו מצה"ל לנצח במלחמה חשובה, בזבזו הזדמנות להשמיד את חלק הארי של הנוכחות הצבאית של החזבאללה בדרום לבנון, [...] לשפר את כוח ההרתעה של ישראל ולחזק את בריתה עם ארצות הברית. המאמר מציג שבעה כשלים אסטרטגיים של הדרגים המדיניים והצבאיים הבכירים ביותר של ישראל. [...]