קאמי וסארטר: סיפורה של ידידות והריב אשר שם לה קץ רונלד ארונסון אלבר קאמי וז'אן פול סארטר נפגשו לראשונה בשנת 1943, בזמן הכיבוש הנאצי של צרפת. הידידות שהתפתחה ביניהם - ידידות אינטלקטואלית, פוליטית, רגשית - היא מן הסיפורים הספרותיים המסעירים של תקופתנו. לא עברו עשר שנים, והיא נקטעה ברעש אשר את הדיו אנחנו שומעים עד היום, לאחר למעלה מחצי מאה. וכך כותב סארטר ב- 1952: קאמי יקירי: ידידותנו לא היתה קלה, אבל תחסר לי. אם תנתק אותה היום, אין ספק שדינה היה להינתק. דברים רבים קירבו אותנו זה לזה, מעטים הפרידו. אבל גם המעט הזה היה יותר מדי... כך מתחילה היריבות הספרותית המפורסמת ביותר במאה העשרים. כך גם מתחיל פרופ' ארונסון את סיפורו. מה שמתקבל הוא רומן מתח שמתנהל תוך כדי פרשנות מרתקת של טקסטים: רומנים, מחזות, חיבורים פילוסופיים, מאמרים ומכתבים למערכת, ובין השורות הרבות - סיפור קנאה-שנאה- אהבה, כשברקע שתי השגיאות הפוליטיות הענקיות: קאמי מוקיע את סארטר על שלא הבין את הסטאליניזם, סארטר מוקיע את קאמי על שלא הבין את חרפת הכיבוש הצרפתי באלג'יריה. את הדי חילופי המהלומות הללו אפשר לשמוע היום לא רק באירופה ובארצות-הברית, אלא גם קרוב אלינו. במהדורה העברית נוספו הערות ומראי-מקום לקוראי סארטר וקאמי העבריים.