מיסטיקה בשירה העברית בשנות העשרים חמוטל בר-יוסף האם הספרות החסידית היא השלב האחרון בתולדות הספרות המיסטית היהודית, כפי שסבר גרשם שלום?האם אפשר למצוא מיסטיקה בספרות ובעיקר בשירה העברית החילונית, שנוצרו במאה העשרים? בספר זה מוכיחה חמוטל בר-יוסף שהשירה העברית במאה העשרים ירשה, המשיכה ופיתחה את היצירה הספרותית המיסטית היהודית, וכי גם סופרים ומשוררים שקיימו אורח חיים חילוני דוגמת ביאליק, אלתרמן, אברהם בן-יצחק, אמיר גלבוע, פנחס שדה ובנימין שבילי כתבו יצירות בעלות אופי מיסטי מובהק. דליה רביקוביץ, רבקה מרים, יונה וולך, חביבה פדיה ואחרות הוסיפו למיסטיקה היהודית המסורתית שירה מיסטית נשית. המיסטיקה היהודית לדורותיה ספגה השפעות זרות, ועל כן שימשה לעיתים גשר בין היהודים לבני דתות אחרות. גם השירה העברית המיסטית המודרנית יכולה לשמש גשר בין יהודים דתיים לחילונים שנכספים לחיים רוחניים, וכן לגשר בין הרוחניות היהודית לרוחניות הנוצרית והמוסלמית. בספר זה מבליטה חמוטל בר-יוסף את הרקע הרוסי שעליו צמחה ההתעניינות במיסטיקה בספרות העברית, ואת החותם המיסטי המודרני שהטביעו הספרות והתרבות הרוסית על השירה העברית שנכתבה במאה העשרים. פרופ' חמוטל בר-יוסף משוררת וחוקרת ספרות, לימדה באוניברסיטה העברית בירושלים, באוניברסיטת בן-גוריון ובאוניברסיטאות בארצות הברית, בצרפת, ברוסיה ובאוקראינה והיתה עמיתת מחקר במכון הרטמן בירושלים. בר-יוסף פרסמה תשעה ספרי שירה, ובכללם הלא (1990), לילה, בוקר: שירים ותרגומים (2000), מזון (2001) והבראה (2004), שזיכו אותה בפרסים רבים; שני ספרי תרגומי שירה מרוסית; ספר מסות ( קריאות ושריקות, 2005); שישה ספרי מחקר, בכללםעל שירת זלדה (1988, מהדורה מורחבת 2007), ומגעים של דקאדנס (1996); וכן עשרות מאמרי מחקר, בעיקר בנושא ההקשר הרוסי של הספרות העברית.