חסידות וחסידים: בתקופת בית שני ובתקופת המשנה מנחם בן שלום התזה המרכזית של ספר זה גורסת כי: החסידות הינה המדרגה הגבוהה ביותר בהלכה ובאורחות החיים של הזרם הפרושי, מידתה לפנים משורת הדין, והיא שואפת להרחיב את תחום הקודש ולצמצם את הטומאה והחטא . שורשיה יונקים מן הרפורמה של עזרא ונחמיה ועיקר חישולה בתקופת מרד החשמונאים. מסורתה והאידאלים שלה הופנמו בהשקפת עולמם של חכמים והפכו לנחלתן של שכבות רחבות בעם בימי בית שני ובתקופת המשנה. בזאת, חולקת השקפת העולם של הספר על ההנחה המקובלת בקרב חוקרים רבים, הגורסת שחסידות היא נחלתם של מועטים יחידי סגולה, הנמצאים בשולי החברה (אף כי נערצים עליה), אך נתקלים במידה של הסתייגות וספקנות מצידה של ההנהגה הרבנית הממוסדת. הדיון בדמותה של החסידות הפרושית, כפי שהיא משתקפת במקורות הפנימיים אינו מנותק מן הדיון הרחב הנוגע למפת הזרמים והכיתות בחברה היהודית בתקופת בית שני ובתקופת המשנה, וזוכה להתבוננות רחבה בספר ובנספחיו. ד"ר מנחם בן שלום, מחבר הספר, מלמד היסטוריה במכללות ספיר ואחוה. שותף בבית המדרש 'מעגל' , ועוסק בהנחלת תרבות ישראל בקרב בני נוער ומבוגרים, בזיקה לשאלות חברה ותרבות יהודית בישראל היום.