אין לפלפל! אורן סופר כיצד היה השיח בעברית, שתפקידו המסורתי בקהילה היהודית בגולה היה דתי מעיקרו, לשיח עיתונאי מודרני, שנושאיו חילוניים, חברתיים ופוליטיים? האם הועתקו דרכי הביסוס המסורתיות של "טיעון לגיטימי" או "אמתי" כפשוטן אל השיח החילוני? אלה הן שתיים מן השאלות המרכזיות הנבחרות בספר זה, שעניינו בזיהוי קו התפר בין השיח המסורתי, שהיה דומיננטי בקהילת מזרח אירופה, לשיח העברי המודרני, שהושפע מן המהפכה המדעית במערב. באמצעות הדיון בעיתון "הצפירה", מסרטט הספר את התחרות שהיתה מאמצע המאה ה-19 עד ראשית המאה ה-20 במרחב הציבורי העברי המתהווה בין שני מודלים של טיעון ושל ביסוס "אמתות חברתיות". המודל הראשון מיוסד על חקירה תוך-טקסטואלית ובין-טקסטואלית, בסגנון הדרש והפלפל התלמודי, והוא מבקש לחדור מבעד לטקסטים ולדלות מבין השיטין את משמעותם ה"אמתית", מתוך קישור הטקסט הנידון לטקסטים אחרים. המודל השני הוא החוץ-טקסטואלי, והוא מבקש להתבסס על עובדות אמפיריות, ורואה בטקסט עצמו מעין מראה שנדרשת לשקף, בדרך הפשט, את העולם ה"אמתי". תהליך המודרניזציה, כלומר המעבר ממודל הדרש המסורתי למודל הפשט המודרני, מודגם בעזרת ניתוח שלבי התפתחות השיח בעיתון "הצפירה" – החל בשלב המדעי-הפופולרי, שאווירתו הטקסטואלית משכה את הקורא אל מחוץ לטקסט, עבור בשלב הדיון הפובליציסטי-הפוליטי, שביקש להתבסס על עובדות "מדעיות" ואף על סטטיסטיקות, וכלה בשלב הדיונים הפוליטיים-הציוניים, ששיקפו טענות בדבר המתח הלא פתור בין המודל המסורתי-התלמודי-הפלפולי (שלא התאים לרוח הפרגמטית של תנועה לאומית) ובין מודל השיח המודרני. בתוך כך מתבררת תרומת תהליך המודרניזציה של השיח לכינון הלאומיות המודרניות הציונית, ומתברר מקומם של העיתונים בכלל ושל העיתונים העבריים בפרט בכינון "אדמת נייר" – אותו מרחב ציבורי משותף לקהילות יהודיות שונות, שבו היה אפשר לדמיין אומה במתכונת הלאומית המודרנית. ד"ר אורן סופר הוא מרצה באוניברסיטה הפתוחה וראש תחום התקשורת בה. ד"ר סופר היה איש סגל באוניברסיטת מנצ'סטר באנגלייה, ועמית אורח באוניברסיטאות ראטגרס בארצות –הברית וטורונטו בקנדה.