מלחמת לבנון השנייה בראשי הפרשנות של התקשורת הכתובה בישראל : ניתוח ''אקורד הסיום'' - מהלך המתקפה היבשתית הכוללת [...] ד"ר יוסי בן-ארי מחקר זה עוסק בבדיקת תכני פרשנויות שהופיעו בתקשורת הכתובה סביב שלושת ימי הלחימה האחרונים במלחמת לבנון השנייה, בעת שעוצבות היבשה הוטלו למערכה בניסיון האחרון להישג הכרעה וניצחון. הנחתו היא שלמאמרי פרשנות, בעיקר כאלה הנכתבים על ידי פובליציסטים ותיקים, מנוסים וידועי שם, יש השפעה על עיצוב דעת הקהל והחלטות מנהיגים, במיוחד בשל יכולתם להביא דעות מחדשות, להציג מסכת שיקולים מרעננת, לגעת בנושאי "טאבו" מערכתיים ולהיות "משוחררים" יותר מהשפעת אינטרסים או מגבלות החלים באופן טבעי על הגופים הממסדיים. צורך כזה עשוי להתחדד בזמן חרום-מלחמה, וודאי בעת שהרכב הנהגת המדינה, מביא לידי ביטוי ניסיון וידע מוגבלים בתחום האסטרטגי. בחינה כוללת של הפובליציסטיקה באותם ימים, מלמדת כי רווחו שתי גישות מרכזיות: האחת תמכה והטיפה בלהט להוציא לפועל של המתקפה הנרחבת של הכוחות הקרקעיים. ההצדקות המרכזיות שראתה לכך היו הצורך להשיג ניצחון, או "דימוי ניצחון", כתרופה להשבת ההרתעה הישראלית; ובאמצעותה – ליצירת מענה לבעיית איום קיומי העלולה להיווצר אם לא ישיג צה"ל הישג של ממש בשדה הקרב. וכן, הספקות באשר ליכולת להגיע להסדר מדיני ולבניית כוח בינלאומי אפקטיבי, שיתפקד היטב ויחזיק מעמד מבלי שישראל "תכשיר" את השטח לכך קודם לכן. [...] מלמת לבנון השנייה בכלל, ושלושת ימי הקרב האחרונים בפרט, העצימו מחדש את המתח הבסיסי הקיים תמיד אצל העיתונאי והפרשן, זה שבין חובתו למקצוע ובין חובתו הפטריוטית לאומה. המחקר גורס שפטריוט יכול היה להיות גם מי שמתח ביקורת שקולה ועניינית על הכוונה לצאת לקרב המדובר, או מי שראה לנכון לשפוך צוננים על כוונות מתלהמות, כיוון שראה בהם פוטנציאל של נזק למדינת ישראל. בסיכומו של דבר [...] נראה שהציבור, או לפחות חלקים חשובים ממנו, עדיין ימשיך לצפות מכל פרשן, בכל כלי תקשורת, להתנהלות שתביא זאת בחשבון: הציפייה לגישה רצינית ואחראית בצד הפרשנים, היא תו שנחרת כבר מזמן בתרבות צריכת הציבור את התקשורת במדינה; וחוליה נוספת בשרשרת החשובה של דמות התקשורת כ"רשות רביעית ", שהקהל רואה לה תפקיד קריטי בשמירת הדמוקרטיה הישראלית.