הסרטים הסמויים מן העין: קאנוניות ופופולריות בקולנוע הישראלי העכשווי משה צימרמן ספרו של צימרמן הסרטים הסמויים מן העין, מנסה לבדוק - לראשונה בחקר הקולנוע הישראלי - את התהליכים שבעטיים הופך סרט לפופלרי ולקאנוני. כלומר, במובן הרחב ביותר, האופן שבו הסרטים המצליחים והנחשבים ממלאים תפקיד מרכזי בשימור העוצמה של הקפיטליזם והבורגנות בישראל. על מנת להמחיש כיצד תהליכים אלה התרחשו הלכה למעשה, עוקב הספר אחר יצירת טקטיקות ואסטרטגיות שבעזרתן מתמודדות היצירות הקולנועיות עם התהפוכות שעברו על החברה הישראלית בעשורים האחרונים. חלקו העקרוני הראשון של הספר מציע קריאה צמודה וביקורתית בסרטים שנעשו בשנות ה-80 ו-90 (בעיקר "החיים על פי אגפא", "גט" ו"חולה אהבה משיכון ג'"), מתוך כוונה להראות כיצד סרטים אשר נדמה לרגע, בצפייה ראשונה ומתמסרת, שהם ביקורתיים ביחס למציאות הישראלית, אינם אלא כלי השכחה ושיכוך של בעיות חברתיות שאותן הם מתיימרים לעורר ולפעמים גם לפתור כביכול. כלומר כיצד זה יכול להיות ש"החיים על פי אגפא", השחור לבן והאפוקליפטי, אינו אלא סרט הרגעה לאומי טוב; או מדוע, לחילופין, "חולה אהבה משיכון ג'" הוא בסופו של דבר אופציה מזרחית-גטואית-ש"סית טובה ומרגיעה עבור הבורגנות האשכנזית. חלקו השני של הספר, אשר מטשטש במכוון קטגוריות של גבוה ונמוך בקולנוע הישראלי, מבצע מהלך לולייני יוצא דופן אשר מחבר בין הקולנוע "הקאנוני" של שנות ה-80 וה-90 לסרטי הבורקס "הנחותים והפגומים אסתטית" של שנות ה-70, בעיקר תוך כדי הדגמה מפורטת על "צ'רלי וחצי" כפרדיגמה לז'אנר הבורקס. במובן זה, הקולנוע הישראלי העכשווי נתפס על ידי צימרמן כנאו-בורקס יאפי מתוחכם אשר במרכזו עומד עדיין שדר אינטגרטיבי-חברתי-לאומי - כמו זה שעמד ברוב סרטי הבורקס לדורותיהם. ד"ר משה צימרמן הוא היסטוריון וסוציולוג של הקולנוע הישראלי. פרסם את הספרים "חור במצלמה" (רסלינג 2003); "אל תגעו לי בשואה" (אוניברסיטת חיפה וזמורה-ביתן, 2002); "תל אביב מעולם לא הייתה קטנה" (משרד הביטחון, 2001) ו"סימני קולנוע" (דיונון 2001). מבין סרטיו: "ערב בלי נעמה" (1992), "לוויתן בחוף שרתון" (1998, מיני-סדרה טלוויזיונית) ועוד עשרות סרטים דוקומנטריים.