השליטה הגברית פייר בורדייה ספרו של פייר בורדייה, השליטה הגברית (1998), הוא לכל הדעות טקסט יסוד בתיאוריה של יחסי הכוח. מושג "האלימות הסמלית" שטבע בורדייה, הוא מבקש להתגבר על האלטרנטיבה בין כפייה להסכמה; יעילותה של האלימות הסמלית טמונה בדיוק בכך שהיא מוטמעת בגופים, בהביטוס. דבקותו של הנשלט בסדר הקיים היא פרי הפנמה של המיונים, העוברים כטבעיים, וישותו החברתית של הנשלט היא תוצרה. אין זה אקט רצוני וחופשי של הכרה בלגיטימיות (כפי שמתואר אצל ובר), ואף לא פרי יעילותם של המנגנונים האידיאולוגיים (כפי שמסביר מרקס), אלא זו דבקות המותנית בחינוך ובהפנמה של השליטה עמוק בתוך הגוף. בבואו לערוך "ארכיאולוגיה אובייקטיבית של הלא-מודע", בורדייה מתמקד בצורות המיון המרכיבות את ראיית העולם האנדרוצנטרית, את תפיסת העולם מנקודת המבט של הגברים, שכמו כל השולטים, מעמדות או קבוצות אתניות, מניחים את מאפייניהם הייחודיים כאוניברסליים וברורים מאליהם, כלומר הם אינם מחפשים להם צידוק, אלא בוחנים את הקבוצות האחרות על פי מרחקן ממאפיינים אלה. התזה המרכזית של בורדייה היא שכוחה של ראיית העולם האנדרוצנטרית טמון בהיפוך שהיא מבצעת בין הסיבה לתוצאה בתהליך ההבניה החברתית של המגדרים. עקרונות החלוקה של העולם בין גברי לנשי מוצגים ככאלה הנובעים מההבדלים הביולוגיים, בעוד למעשה המגדר תורם רבות, בתור ייצוג, לבניית הגופים עצמם ולהיררכיה ביניהם. בשל עמדתן הנשלטת נאלצות הנשים לאמץ אסטרטגיות חתרניות המיוחדות לנשלטים - עורמה, כישוף, שקר, סבילות - ואלה מתוארות לא אחת כתגובות היסטריות. יותר מכל מראה בורדייה כיצד האלימות הסמלית, המורכבת מרבדים היסטוריים עמוקים, פועלת כך שנשים - אבל לא רק הן - מפנימות את קטגוריות השולטים. פייר בורדייה (2002-1930) נחשב לאחד מחשובי הסוציולוגים במאה ה-20. בין ספריו החשובים: "ההיבדלות" (1979), "החוש המעשי" (1980), "הומו אקדמיקוס" (1984), "אצולת המדינה" (1989), "כללי האמנות" (1992). בעברית ראה אור ספרו "שאלות בסוציולוגיה" (רסלינג 2005).