הזיכרון האנושי: על התפקיד החיוני של זיכרון ושכחה בחיינו ג'ונתן קוט בסוף שנות ה-90 איבד הסופר המוערך ג'ונתן קוט חמש-עשרה שנים מחייו. בעקבות כמה וכמה מחזורים של טיפולים בהלם חשמלי, נגד הדיכאון הקליני החמור ממנו סבל, לא יכול היה קוט לזכור דבר מכל מה שחווה מ-1985 עד שנת 2000. לא נותר ולו בדל זיכרון ממערכות היחסים האינטימיות שלו, ממסעותיו, מכתביו, מן השמחה והצער שחווה. עולמו של קוט חרב עליו בשל האובדן הזה, אולם הוא גייס את כוח הרצון כדי לנסות ולהבין מה בדיוק קרה לו, ולחקור את מסתורי הזיכרון האנושי באמצעות נוירולוגיה, פסיכולוגיה, רוחניות וספרות. התוצאה היא התבוננות יוצאת דופן על התפקיד החיוני של הזיכרון והשכחה בכל היבט של חיי אדם. קוט מנסה לרדת לעומקן של ההשלכות האישיות והרפואיות של המקרה שלו עצמו, בין השאר באמצעות פנייה למומחים במגוון תחומים כדי לקבל מהם את התובנות הייחודיות שלהם על הזיכרון האנושי. הנוירולוג ג'יימס מקגאו דן בשאלות מדוע המוח נוטה לזכור דבר אחד יותר מאשר אחר, וכיצד המדע יכול לעזור לנו לשכוח טראומה. הסופר דיוויד שנק מספר כיצד הצליחו חוקרים לזהות את מחלת אלצהיימר, וכיצד טיפולים בשיטיון (דמנציה) עברו שינוי דרמטי בשנים האחרונות. הפסיכולוג מהרווארד ריצ'רד מקנלי תוהה מדוע זיכרון ודמיון מתבלבלים לעתים קרובות כל-כך, בלבול שמקשה להכריע בדבר אמיתותם של זיכרונות משוחזרים. השחקנית אלן ברסטין מגלה כיצד שחקנים מגייסים זיכרונות רגשיים במאמציהם להיכנס לתפקיד. ההוגה והסופר הרוחני תומס מור חוקר את הקשרים העמוקים בין זיכרון ונשמה. במהלך מסעו מגלה קוט שהאובדן שלו אמנם אינו הפיך, אולם הוא גם הרוויח הבנה עמוקה יותר של האופן שבו זיכרון מעצב ומגדיר את חיינו, ואהדה לאלה שנאבקים לזכור או לשכוח. אף שהחל את מסעו שבור לב, קוט מקבל בסופו של דבר השראה מכוחה של התודעה האנושית ומעדינותה. הזיכרון האנושי הוא ספר מאיר עיניים ומקורי, יצירה של סופר בעל נחישות יוצאת מן הכלל ותובנה חודרת.