משה שרת - ראש הממשלה השני: מבחר תעודות מפרקי חייו 1965-1894 עורכת הסדרה: ימימה רוזנטל משה שרת (שרתוק), ראש הממשלה השני של מדינת ישראל ושר החוץ הראשון שלה, מילא תפקיד חשוב במאבק להקמת המדינה ובעיצוב מדיניות החוץ והפנים בשנותיה הראשונות. בספר זה מובא לראשונה מבחר תעודות מכל פרקי חייו, המאפשר לנו לעקוב אחר התפתחות דרכו הציבורית והאישית מימי בחרותו בגימנסיה הרצליה ובצבא הטורקי עד עלייתו אל שורת המנהיגות הראשונה ביישוב ובמדינת ישראל. תעודות רבות בספר מציגות את עמדותיו בנושאי ביטחון והסכסוך עם הערבים, במדיניות הפנים ובנושאים כלליים כגון יחסי דת ומדינה והיחס למיעוט הערבי. גם חיי המשפחה העשירים של שרת, שהתנהלו בתוך "שבט" רחב שהצטמצם באופן טרגי במשך השנים, זוכים לייצוג ומטילים אור על התפתחות אישיותו. מקום נרחב בספר מוקדש לסיפור השותפות ארוכת השנים בין משה שרת לבין דוד בן- גוריון, תחילה בהנהגת הסוכנות היהודית ולאחר מכן בממשלת ישראל, ולהבדלי הגישה ביניהם. שרת החליף את בן- גוריון בתפקיד ראש ממשלת ישראל לאחר פרישת בן- גוריון לשדה בוקר בדצמבר 1953. בתקופת כהונתו רצה שרת להקדיש זמן לנושאי פנים ולהנהיג קו ביטחוני מתון ומחושב, אך נקלע למחלוקת קשה עם שר הביטחון פנחס לבון ועם תומכי בן- גוריון במערכת הביטחון. שרת איבד את מקומו בראשות הממשלה לאחר הבחירות ביולי 1955, אז הקים בן- גוריון ממשלה חדשה בראשותו. שרת חזר לתפקידו במשרד החוץ, אך הבדלי הגישה בינו לבין בן- גוריון החריפו והיו לפער שאינו ניתן לגישור. ביוני 1956 נאלץ שרת להתפטר. הוא לא חזר עוד לשולחן הממשלה, אך המשיך להיות פעיל כאיש ספר ומדינאי וביקש לקדם מטרות קרובות לליבו, ביניהן קליטת עלייה וקשר עם יהודי התפוצות. תעודות אחדות מייצגות את פעילותו בתחום זה בתקופה האחרונה בחייו, הפחות מוכרת לציבור. הספר מסתיים בתיאור שובו של שרת לזירה הציבורית והתפקיד הדרמטי ששיחק, זמן קצר לפני מותו, בשלבים האחרונים של מה שקרוי "פרשת לבון", שהביאה לשידוד מערכות בתוך המפלגות בישראל.