פרימו לוי : טרגדיה של אופטימיסט מרים אניסימוב ב-11 באפריל 1987 צנח פרימו אל מותו בביתו שבטורינו. חולה ומוכה דיכאון הוא נפל מגרם המדרגות אל קומת הקרקע. "אם נמות בשתיקה, כמו שאיחלו לנו אויבינו, לא יידע העולם מה עולל האדם ומה יכול הוא עוד לעולל: העולם לא יכיר את עצמו" - כך כתב כמה חודשים לפני מותו. האם התאבד או שהייתה זו תאונה? הוא היה איש- מוסר בעל מחשבה עמוקה והומור דק, יהודי חילוני ששב אל שורשיו, אופטימיסט, חסיד תקופות הנאורות האיטלקית, מתנגד חריף להתאבדות, "שעם זאת נטש את החיים דרך החלון" כדברי ידידו, מבקר הספרות צ'זרה קאזס. פרימו לוי, בן למשפחה יהודית מתבוללת מפיימונטה, נעצר בידי המשטרה הפשיסטית האיטלקית בשנת 1943, והוא בן עשרים וארבע. הוא נכלא במחנה מעבר ומשם נשלח לאושוויץ. בזכות ידיעותיו בכימיה העבידו אותו הנאצים במפעל אי.גה. פארבן במונוביץ-אושוויץ ולא המיתו אותו. בינואר 1945 שיחררו הסובייטים את המחנה, ופרימו לוי נדד בדרכים על פני אירופה יחד עם הצבא האדום, עד שהגיע למולדתו תשעה חודשים מאוחר יותר. בשובו לטורינו כתב את הספר "הזהו האדם?", סיפור קורותיו באושוויץ, הנחשב לאחד הספרים החשובים ביותר במאה ה-20. אף לא יצירה אחת חוקרת באותה חדות את המוסריות של ההיסטוריה האנושית ומבטאת בצורה כל כך עמוקה את זוועות רצח העם שביצעו הנאצים. ביוגרפיה זו של פרימו לוי, שניזונה ממפגשים וראיונות עם חבריו הקרובים ביותר, מטקסטים שכתב, מחומר ארכיוני וממכתביו שלו ושל רעיו, משרטטת את דמותו כאדם וכסופר, בוחנת את התרבות ואת הנסיבות שעיצבו אותו, ומנציחה את יצירתו ואת מורשתו.