מלאכים אינם חולמים: משנתו של אבן ערבי השייח הסופי הגדול רחל גורדין האתגרים של המאה ה-21 מחייבים אחדות. ההתחממות הגלובלית, זיהום מקורות המים והאוויר, מגפות שאינן מכירות בגבולות והיכחדות זנים שלמים של בעלי חיים אינה בעיה "שלהם" או "שלנו" אלא של המין האנושי כולו. אחדות כזאת היא הבסיס לתורתו של אבן ערבי, השייח' הסופי בן המאה ה-13. לפי השייח', האחדות היא האמת שעליה מושתת הקיום כולו. האחדות היא הוודאות העמוקה ביותר, וכל הגעגועים של המין האנושי מכוונים אליה. חתירה אל מעבר לקליפות של "ערבי", ישראלי", "מוסלמי", "יהודי", "עשיר", "עני", "דתי", "חילוני" תגלה מהות לא נודעת, שאין לה צבע, מין או דת. "ליבי נעשה מסוגל לכל צורה" כותב אבן ערבי. "הוא כר מרעה לאיילות. מנזר לנזירים נוצרים. מקדש לאלילים. הכעבה של עולי הרגל. לוחות הברית וספר הקוראן. אני הולך בעקבות דת האהבה. לאן שגמל האהבה יישאני - זאת דתי וזאת אמונתי". במאה ה-13 הוא הושלך לבית הסוהר במצרים בעוון כפירה באסלאם. למאה ה-21 הוא מציע אפשרות רעננה להתמודדות עם הניגודים שנדמה כי אינם ניתנים לגישור. זהו ספרה השלישי של רחל גורדין, לשעבר מבקרת הקולנוע של עיתון הארץ וכיום מטפלת בגוף. ספריה הקודמים העמוק אוהב את המסכה -רשמי מסע בהודו (1987) וספר הילדים ידידי ראי (1988) יצאו לאור בהוצאת מסדה.