ניידות בקרב נשים ערביות בישראל תמר קינן, דורית בר עורכת: תגריד אלאחמד מטרת הדו"ח היא לבחון, לראשונה בישראל, את נושא ניידות הנשים במגזר הערבי. הדו"ח מציג את המשמעויות החברתיות-כלכליות של מצב הניידות, ומציע דרכים מעשיות לתיקון המצב. הדו"ח מבוסס על סקר מעמיק שנערך ב-11 יישובים ערביים באזור הצפון והמשולש, אזורים בהם מאוכלסת רוב האוכלוסייה הערבית בישראל. פעולות רבות שהיו יכולות להיעשות בעבר ע"י הליכה ברגל, מצריכות כיום נסיעה. אמצעי התחבורה הקיימים - שימוש ברכב פרטי ובתחבורה ציבורית - יכולים לשמש את הנשים הערביות בישראל רק במידה מוגבלת. למעשה הן סובלות מהפלייה כפולה, בהיותן ערביות בישראל ונשים בחברה מסורתית. השירות שהן יכולות לקבל ממערכת התחבורה הציבורית בכפרים הוא חסר: רוב קווי האוטובוס כלל אינם נכנסים לתוך הכפרים, ואלה שכן נכנסים עושים זאת בתדירות נמוכה ביותר. הדרה חברתית הוא מצב בו יחיד או קבוצה מורחקים או מנודים אל שולי החברה. הדרה חברתית היא תולדה של חוסר שוויון חברתי וביטוי לכישלונן של מערכות חברתיות, תרבותיות וכלכליות (כולל מערכות תחבורה) לכלול בחברה קבוצות שונות. מצב זה גורם לניתוקו של המודר ממערכות תמיכה המאפשרות יכולת התמודדות. להדרה של כלל החברה הערבית מתווספת ההדרה של הנשים בתוך החברה; למרות שלחלק מהנשים רישיונות נהיגה, השימוש ברכב המשפחתי נקבע ע"י הגברים במשפחה,ותכנון התשתיות ביישוב אינו מתחשב בצורכיהן... במסגרת הסקר בנושא "דפוסי ניידות בקרב נשים ערביות במדינת ישראל" שנערך ב-11 יישובים, הצהירו 85% מהנשים, כי אילו הייתה תחבורה ציבורית פנימית ביישוב הן היו משתמשות בה. לאור העובדה ש-70% מהנשים אינן יוצאות מהכפר לבדן, ורוב הפעילויות בתוך הכפר מתבצעות ללא ליווי, ברור כי השינוי הדחוף והמהותי ביותר צריך להתרחש בתחבורה הציבורית הפנימית בתוך הכפר. על מנת לספק תחבורה יעילה בתוך הכפר, יש לתכנן אותה בשיתוף הציבור ולדאוג שתהיה זולה, בתדירות גבוהה ונגישה לבעלי מוגבלויות. מידע ברור על מקומות וזמנים צריך להיות נגיש לכל משק בית. [...]