דיפלומטיה בצל מלחמה: אילוצים, דימויים ומאוויים בדרך למלחמת ששת הימים זכי שלום באמצע מאי 1967 החלה מצרים, במפתיע, להעביר כוחות צבא גדולים לקדמת סיני, אגב הפרה בוטה של התחייבויות שקיבלה עליה במשך שנים. בו בזמן היא תבעה את סילוק כוחות האו"ם שהוצבו בסיני וברצועת עזה לאחר מבצע קדש. לדברי מנהיגיה, מהלכים אלה נועדו להרתיע את ישראל מפני פעולה התקפית נגד סוריה. ימים אחדים לאחר מכן הודיע נשיא מצרים, נאצר, על החלטתו למנוע שיט של ישראל במצרי טיראן. לא היה ספק כי הוא הבין שמעשיו יוצרים סכנה מוחשית של הידרדרות למלחמה כוללת באזור. אירועים דרמטיים אלה הם הציר המרכזי בספרו של זכי שלום, דיפלומטיה בצל מלחמה. הספר מפגין מאמץ ייחודי, מעמיק ומשכנע, להתחקות על שורשיהם ועל מקורותיהם המדיניים-אסטרטגיים של אירועים אלה. בהסתמכו על מקורות ראשוניים, רובם חדשניים, סוקר המחבר במעגלים שונים ומגוונים, את מהלכיה של תקופה זו, שזכתה לכינוי 'תקופת ההמתנה'. הספר שם דגש מיוחד על הדיאלוג הממושך והאינטנסיבי שניהלה ישראל עם הממשל האמריקני בראשות הנשיא ג'ונסון, בתקופה זו. השדרים והמסרים הרבים שהועברו בין ירושלים לוושינגטון במך התקופה, הם עדות אילמת הן לרגעים של נחת רוח והן לשעות של תסכולים ואכזבות שהיו מנת חלקן של שתי ההנהגות. הגם שמוקד הספר הוא במישור היחסים הבין-מדינתיים, נפרשת לעיני הקורא יריעה רחבה של סוגיות במישור הפוליטי הפנימי במדינת ישראל. התיאור הנרחב של אירועי התקופה שופך אור על תרבות שלטון רווית מהמורות במערכות הממשל. נקודות תורפה שונות שנחשפו בתקופת ההמתנה, נדחקו לשוליים בעקבות הניצחון הצבאי המרשים במלחמה ועתה הן זוכות להארה המתבקשת. פרופ' זכי שלום הוא מרצה בכיר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ועמית מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי שליד אוניברסיטת תל אביב. הוא פרסם ספרים, מאמרים ומחקרים רבים על הסכסוך הישראלי-ערבי ומדיניות החוץ והביטחון של מדינת ישראל. בין הבולטים שבהם: בין דימונה לוושינגטון: המאבק על פיתוח האופציה הגרעינית של ישראל, וכן, מדיניות בצל מחלוקת: מדיניות הביטחון השוטף של ישראל 1948-1956.