למה צמנו?: מגילת תענית בתרא ורשימת צומות הקרובות לה שולמית אליצור שנים רבות ידעתי על רשימת הצומות הנספחת בכמה מהדורות למגילת תענית, אך מעולם לא חשבתי להקדיש לה תשומת לב מחקרית [...] תוך כדי טיפול בפיוטי ר' פינחס הכהן, ההדרתי מחדש את פיוטי קידוש הירחים שלו, המציינים צום או שניים מדי חודש בחודשו. כדי להבין את קביעותיו של ר' פינחס התחלתי לעיין ברשימות נוספות של תעניות ובראשן הרשימה המכונה 'מגילת תענית בתרא', שבאותה עת הכרתיה מתוך ספרים נדפסים כ'טור' או 'שולחן ערוך' ואחרים. ראיתי מיד שהמסורת המיוצגת במגילת תענית בתרא שונה מזו שבפיוטי ר' פינחס ובעוד מקורות ספורים שנתפרסמו עד אותה עת [...] כתבתי אפוא תיאור ראשוני של הממצאים, כאשר עיקר העיון ממוקד בפיוטי ר' פינחס, וחשבתי להסתפק בכך. במקביל, חיפשתי חומר מחקרי על רשימת הצומות, ואחרי עיון בכמה מאמרים בלתי מספקים מצאתי את מאמרו המפורט של שניאור זלמן ליימן, הממוקד בתאריך 'סודי' אחד - ט' בטבת, - אך מלבן גם בעיות כלליות הכרוכות ברשימת הצומות. בקיץ תשס"א, בקונגרס העולמי למדעי היהדות, זכיתי להכיר את כותב המאמר, וביקשתי מפרופ' ליימן שיעיף עין בפרק שכתבתי על הצומות בפיוטי ר' פינחס. פרופ' ליימן נעתר ברצון, ובתשובתו הפנה אותי אל שני כתבי יד אירופיים המכילים רשימת צומות, אשר לדעתו אמורים היו לעניין אותי. בדיקת המקורות הללו זימנה לי הפתעה: באחד מהם - סידור אשכנזי מן המאה השלוש עשרה - מצאתי רשימה הדומה כמעט בכל פרטיה לרשימה שבפיוטי ר' פינחס; ובשני היו שתי רשימות זו על גבי זו, של מעתיק כתב היד ומגיה שהוסיף את הערותיו - ושתיהן לא היו מוכרות לי: הראשונה מנתה מספר מכוון של עשרים ושתיים תעניות, והשנייה - פרי תוספתו של המגיה - העלתה את מספר התעניות עד למעלה מארבעים. התחוור לי שכתבי היד טומנים בחובם מידע חשוב ומרתק, העשוי אף לסייע בהבנת מסורתו של ר' פינחס; ומעתה מצאתי את עצמי מחפשת בקדחתנות אחר רשימות נוספות בכתבי יד, ממיינת אותן, משווה אותן זו לזו, ומוצאת פעם אחר פעם נתונים חדשים ומפתיעים. ניסיון לסכם את החומר הרב בתוך המבוא לפיוטי ר' פינחס לא צלח; היקף הפרק חרג מן הראוי, והיה ברור לי שהנתונים שאספתי דורשים מחקר לעצמם. פרסמתי אפוא את פיוט ר' פינחס תוך צמצום הדיון בתעניות, והמשכתי לאסוף ולנתח רשימת צומות ממקורות מגוונים. [...] אני מקווה שהקוראים אכן יצליחו לעקוב אחר הדברים, ומי שריבוי הפרטים שבפרקי המקורות מייגע אותו, מוזמן לעיין בשני הפרקים אחרונים של הספר, המציגים מבט מסכם וכולל על החומר, ואפילו מזמנים הפתעה הקשורה בארגון הרשימות ובהתהוותן.