על דלותה של הספרותיות: עיון במונולוג דן מירון סידרת המסות הראשונות של דן מירון על שלום עליכם ראתה אור בשנת 1959, לפני כמעט יובל. מאז הקדיש מירון לסופר היידי הנודע עשרות מאמרים ומסות ושלושה ספרים - כל זאת מתוך מודעות מעמיקה והולכת הן למורכבות היחידה במינה של יצירת סופר שנחשב בשעתו לבדרן ולבדחן גרידא, והן למקומה המיוחד, "האסטרטגי", במערך הרחב של הספרויות היהודיות החדשות, המבקשות לתת ביטוי הולם לניסיון היהודי הייחודי במציאות המודרנית. מירון משוכנע, שלצד פרנץ קפקא, שלום עליכם הוא הסופר היהודי שנגע נגיעה עמוקה ביותר ברובד האנארכי, הכאוטי והאבסורדי המונח ביסוד הניסיון הקיומי היהודי, ושצותת יותר מכל סופר אחר לרחשים הניהיליסטיים הבוקעים ועולים מתוכו. בעוד שסופרים ומשוררים רבים הכירו הכרה עמוקה בכאוס היהודי ובטראגיות המשתמעת ממנו, שלום עליכם היה זה אשר במיטב יצירתו נמנה מעימות הכאוס הזה עם פאראדיגמה של סדר, עם מערכת של נורמות, עם תביעה לשינוי ערכים ותיקון המעוות. תחת זאת הוא מצא בתוכו את הכוח להניח לכאוס "לדבר בעד עצמו" ,ואגב כך למחות כנגד אלה הבאים לעקרו מהשורש באמצאות להב מחרשה אידיאולוגית כלשהי -ציונית, סוציאליסטית, הומאניסטית. כל זה מסתתר בסיפורי שלום עליכם מתחת לשיכבה קומית מופלאה בהרכבה ומתעתעת בכפלי פניה, אשר אותה יש לקלף בזהירות לשם חישוף הגרעין האפל. מירון עושה זאת במסה שלפנינו, שהיא בבחינת קריאה פרשנית של סיפור קצר אחד (המובא בראשית הספר במלואו בתרגום חדש); קריאה שהויה, אפית, המתפתחת בקצב איטי משל עצמה, והמגלה את מירון כפרשן המובהק של יצירת שלום עליכם בזמננו.