שפת קיר עליזה אולמרט, גיל הראבן כתובות הקיר הראשונות שצדו את עיני צולמו בימית שלאחר הפינוי כהיבט נוסף של המאבק שהתחולל שם. בהדרגה גיליתי שהפילמים שאני מרוקנת בפוטו שוורץ שבים אלי עם יותר ויותר אותיות שמתעדות את המציאות סביבי. יותר ויותר תשומת לב אני מקדישה לויכוח על הכיבוש המתנהל על קיר הבית המעוגל שבפינת שמואל הנגיד ורחוב המעלות, הממחזר את עצמו בכל פעם בכתב יד אחר על חזית השירותים הציבוריים בגן העיר. עוברות כמה שנים ואתה מזהה כתבי יד של חברי כנופיות דעתנים ומתנגדיהם, של המשרבטים דמויות אדם, של שליחי ציבור מטעם עצמם, נביאי זעם ומנחמים בשער. אתה לומד לחזות את הניסוחים הצפויים אחרי פיגוע ואת מי מבין הפוליטיקאים מבכרים לשנוא ציירי הכתובות. המתחם הציבורי, בהשראת עולם הפרסום, מוצף בהתחכמויות, בסיסמאות מחושבות ובכישרון אמנותי שמחפש קהל. מעבר לחדוות הצייד פיתחתי נטייה לתיעוד. האסופה שהצטברה אצלי לאורך שלושים השנים האחרונות משקפת תהליכים חברתיים, פוליטיים, סמנטיים וחזותיים. הכוונה היא לחשוף היבטים מגוונים של דופק החיים הישראלי שמשדר מעבר לדעתנות גם הומור, חיות, יצריות, רעננות. חגיגה של חופש. עליזה אולמרט