בעבותות השכול: עיונים בעשרה סיפורי אגדה על השכול בעולמם של חכמים. חיים ליכט בתנו דנית הלכה לעולמה בי"ז במרחשוון תשס"א (15 בנובמבר 2000) . דנית נולדה בי"ד בכסלו תשל"א (12 בדצמבר 1970) ולא עמד לה כוחה להשלים 30 שנות חיים. ילדה ביישנית, צנועה, וחכמה גדלה ופרחה בביתנו בכפר, בנדודינו בשליחויות ובתפקידים שונים בארץ ומעבר לים. בהיותה בת שתים עשרה בערך התגלה אצלה גידול שפיר בראשה. והיא נאלצה לעבור ניתוח כדי להסירו ואחריו, כבר כילדה רכה למדה לחיות תחת השגחה רפואית ולקיחת תרופות יום יום. היא לא ויתרה, מתוך רצון ועקשנות סיימה את לימודיה בבית - הספר העל-יסודי. מילאה את חובתה למדינה והצטרפה לשירות הלאומי, ולמדה לקראת תואר B.ED בהוראה בשקידה ובהצלחה. אנו בני המשפחה ליווינו אותה בחרדה ובאהבה. ראינו את התפתחותה בחיים ובירכנו על הצלחתה. עם סיום לימודיה הצטרפה למערכת החינוך ועבדה כמורה בבית-ספר יסודי, בשקט ובהתמדה, תוך מתן דוגמא אישית ומתוך מסירות לכל תלמיד , הצליחה לרכוש את אמונתם של התלמידים ושל הוריהם. עיקר הצלחתה הייתה בהוראה בקבוצות קטנות של תלמידים, כשכל אחד מהם זכה לטיפול אישי שלה. עבודתה המסורה נשאה פרי: הן במערכת הבית ספרית והן בפיקוח דיברו בשבחה. הבית והמשפחה הענפה היו מבצרה. כאן פתחה את סגור ליבה ואפשרה לכולנו להכיר את דמותה, את דעותיה ואת יחסיה עם הסביבה הקרובה והרחוקה. כולנו במשפחה רחשנו לה כבוד על אישיותה, על תכונותיה התרומיות, ובמיוחד על התמודדותה עם החיים. המחלה הפתאומית שנחתה עליה הכריעה אותה תוך זמן קצר מאוד. זכרה לא ימוש מלבנו. היא ממשיכה ותמשיך לחיות את חיינו לעד. מתוך ההקדמה הספר נכתב בעקבות מותה [...] אינני מתיימר בספר זה להציג משנה שלמה של מחשבת חז"ל על המוות ועל השכול. אני מבקש להציג את עמדותיהם של תנאים ואמוראים מסוימים כפי שהן באות לידי ביטוי בעשרה סיפורים של "מעשי חכמים " בלבד. [...]