תרבות צריכת תקשורת בקרב מיעוטים לאומיים: הערבים בישראל אמל ג'מאל מתוך ההקדמה: מרכז "אעלאם" מגיש להלן את מחקרו בנושא דפוסי צריכת התקשורת הרווחים בקרב הציבור הערבי לעיון ציבור העוסקים והמומחים בתחום התקשורת ולעיון הציבור הרחב. מחקר זה נערך כחלק מסדרת מחקרים העוסקים בארבעת הנושאים המרכזיים שלהלן: דפוסי צריכת התקשורת הנפוצים בקרב הציבור הערבי; היקף ואופן סיקור נושאים בתחומים שונים בתקשורת הערבית והעברית; הנורמות המקצועיות והמדיניות הנפוצות בקרב העיתונאים הערבים והיהודים בנוגע לסיקור החברה הפלסטינית בישראל; עמדות הציבור הערבי מהתקשורת הערבית המקומית [...] המחקר שלפנינו מצביע בצורה גלויה על כך שמידת תפוצת התקשורת וצריכתה הרבה אינן סותרות את קיומן של עמדות ביקורתיות על התקשורת העברית והערבית המקומית כאחת. לגבי סיקור מידת שביעות הרצון של הציבור הערבי מהתקשורת העברית, המחקר הדגיש ממצאים, שלכאורה, היו מוכרים ונפוצים, כמו: עובדת ניכורו החריף של הציבור הערבי מהתקשורת העברית, ואי שביעות רצונו מהדרך בה תקשורת זו מתייחסת לחברה הערבית, גם לגבי אופן סיקור החברה הערבית בכלל, אבל גם, ובפרט, לגבי אופן סיקור המנהיגות הערבית. אולם, המחקר חושף ממצאים חדשים שמצביעים על גישה ביקורתית גם ביחס לתקשורת הערבית המקומית. הממצאים מצביעים, למשל, על שביעות רצון בינונית בנוגע לסיקור הנושאים הפוליטיים החשובים בתקשורת המסחרית; מידת הענקת רגשות של שייכות בקרב הציבור; ריבוי הדעות הקיים; וייצוג זכויות החברה הערבית המקומית. כמו כן; הממצאים מצביעים על "אי נאמנות" מצד הקורא הערבי לעיתון מסחרי אחד [...] והזדהות זו נופלת בחלקם של העיתונים המפלגתיים בלבד. מסקנה זו בולטת גם לאור ממצא אחר המצביע על כך שסיבת קריאת עיתונים מסחריים היא זמינות והרגל יותר מאשר ביסוס קשר מחשבתי או "רגשי" עם העיתון. הממצא השני הבולט ביותר במחקר זה הוא שקורא העיתונות הערבית מחפש אחר חומר פוליטי בתקשורת הערבית הלווינית ובתקשורת העברית, אולם, מידת חשיבות החומר יורדת ככל שהדבר נוגע לתקשורת המקומית [...]