כל המחזות אוסקר ויילד "במחזותיו, משעבד ויילד את הצביעות ואת האכזריות של הממסד האנגלי, לכדי ביקורת על מוסר מנוון, אך עושה זאת מבלי לעטות על מחזותיו את אותה תחושה מיגעת של חשיבות עצמית או רצינות, והם נותרים נפלאים בתיאטרליות שלהם, משעשעים ללא ספק, אפילו כאשר הם קוראים תיגר על המוסר היהיר של העולם, ששעשוע זה בא לחשוף. אולם ויילד וצביעות החברה הויקטוריאנית הם כלים השלובים זה בזה: מחזותיו: "מניפתה של ליידי וינדרמיר", "בעל אידאלי", "חשיבותה של רצינות", "אישה חסרת חשיבות", "הדוכסית מפדואה", "טרגדיה פלורנטינית" ו"שלומית" זיכו את ויילד בממון ניכר וברווחה כלכלית. אך נראה שאין ויילד יכול להשיג את האלוהי באמת, אלא על ידי תחושת ההיבדלות והאובדן שתוייגו במשפטו כחטא: בעלי האולמות שהציגו את מחזותיו בלונדון, זכו אפילו בתקופת משפטו ומאסרו להצלחה מרובה. סוחרים ממולחים אלה, פתרו את בעיית זהות המחבר המנודה והמוחרם באופן מיוחד במינו: תיאטרון שהציג בתפוסה מלאה את "בעל אידאלי", הציג את המחבר כ"מחברו של המחזה "מניפתה של ליידי וינדרמיר", מבלי לציין את שמו. על המחזה "חשיבותה של רצינות" שהוצג בתיאטרון סט. ג'יימס, נכתב בתוכניית התיאטרון כי "יצירה זו נובעת ממקור אלוהי". שם המחבר הוסתר תחת מדבקות נייר לבנות." מתוך: אחרית דבר