העצמי האמיתי ועצמי- האמת: היבטים פסיכואנליטיים ואחרים מרדכי גלדמן מהו "העצמי האמיתי". הנחבא מאחורי העצמי ההרגלי שלנו? התיאוריה הפסיכואנליטית מתייחסת לסוגיה זו בדרכים רבות, המדגישות את ריבוי פניה של העצמיות- את הזהויות השונות, ולעיתים אף מנוגדות, המשתקפות בהתנהגותו של האדם ובחוויותיו. לצד דיון בכמה מן התפיסות הרווחות בפסיכואנליזה העכשוויות מבקשים המאמרים שכונסו בספר זה להציע ולבחון רעינות חדשים, בהשראת תורות המדיטציה של היוגה והבודהיזם. העצמי של היוגה הוא "ישות רוחנית אשר במקורה היא נטילת כל עצמיות [...] הלא- עצמי המושלם, מראה טהורה" אך נדמה כי במצב המדיטטיבי, היוצר מרחב ריק או "נקודת אפס" תודעתית, יכול העצמי לבחור את עצמו, ליצור את זהותו או לגלות את טבעו הסמוי או המודחק , מתוך חירות מקסמלית, מבחינה זו ניתן להציג דווקא את עצמי המדיטטיבי, אשר תובע "ביטול עצמי" כמקומו של העצמי האמיתי ביותר. הדיון בעצמי,המופיע בפרקי הספר כשאלת - מפתח,ארוג בשאלות או בסוגיות אחרות, וביניהן: כיצד משמשת האומנות כמרחב אידיאלי לבריאותו של העצמי, ליצירת קולו הייחודי? ומה טבעה של האהבה - מהם מקרותיה היציריים והרוחניים, ומה תפקידה בהתגבשותו של העצמי, או בהגנה אליו? אך הפרספקטיביות המגוונות אשר בתוכן נבחנות שאלות אלה מזמנות דיון גם בתחומים רבים אחרים- בתרבות, בשירה, באומנות, ברוח הפוסט- מודרניסטית ובאמונה הדתית. כך נע הספר מעיון בתיאוריה ובמטא-תיאוריה של הפסיכואנליזה אל רשמים מביקורים ברומא ובמדריד; מהרהורים על סרטים של אלמודובר ושל לארס פון טרייר אל התבוננויות בטקסטים של מלוויל, של אוסקר ויילד ושל עמיחי; ומעבודותיהם של רפי לביא ושל ביאנקה אשל-גרשוני אל מחשבות על בודהיזם ועל הבהגוואד גיטא. מסע זה, שעושרו החוויתי והתרבותי מעניק לקוראים רוחב-מבט יוצא -דופן ומביאו לא פעם להתבונן מזוויות חדשות על עצמיותו- שלו, נועד לא רק להפלגה בתוך עוררות אינטלקטואלית, אלא גם להתענגות אסתטית,שמשורר בהכרח כרוך אחריה. מרדכי גולדמן הוא פסיכותרפסיט בגישות פסיכואנליטיות, ומן הבולטים במשוררי זמננו. מסותיו ומאמריו על נושאים פסיכואנליטיים ועל היבטים פסיכואנליטיים של הספרות והאומנות, מתפרסמים דרך קבע בבמות שונות. עד כה פרסם עשרה ספרי שירה (האחרון הוא שיר הלב בהוצאת הקיבוץ המאוחד), וזהו הרביעי במניין ספריו העיוניים.