הכללים של המתודה הסוציולוגית אמיל דורקהיים ספרו של אמיל דורקהיים הכללים של המתודה הסוציולוגית אשר ראה אור בשנת 1895 והתפרסם כאן לראשונה בעברית, מהווה פריצת דרך שיש בה משום הבניית אב-טיפוס למחקר הסוציולוגי,השונה באורך מהותי משיטות המחקר ההיסטורי,הכלכלי, הפסיכולוגי והפוליטי. שיטות הניתוח הסוציולוגיות הסגוליות של דוקרהיים- המוצגות בתמציתן בספר קלאסי זה- חוללו מהפכה במחקר החברתי, ובמובן הזה יש לספרו חשיבות כמעט חסרת תקדים. הוא מכונן תשתית להבנת אסטרטגיית החקירה של אסכולת דורקהיים ומהווה אבן יסוד באסכולה הסוציולוגית שדורקהיים ביסס בראשית המאה ה-20, בה - בשעה שהוא עדיין מתפקד כמקור מופלא להוראת דרך החשיבה הייחודית לסוציולוגים. הכללים של המתודה הסוציולוגית אינו ספר מיתולוגי כפשוטו, שכן בספר זה פורש דורקהיים מערכת מושגית ותיאורטית מורכבת, שממנה התפתחו גישות רבות בסוציולוגיה, עשרות שנים לאחר ניסוח המצע הנוכחי. מכיוון שהגישות הללו מורכבות וסבוכות אף הן, הרי שקל יותר להבינן על התשתית התיאורטית שממנה ינקו. במהלכו של הספר הזה מתייחס דורקהיים לשש נקודות מרכזיות: למושג העובדה החברתית, לכללי התצפית של עובדות חברתיות, להבחנה בין הנורמאלי לפתולוגי, לחוקי המיון של מינים חברתיים, לבעיית ההסבר הסוציולוגי, ולבסוף למושג ההוכחה במדעי החברה. הפרק הראשון והמפורסם מכולם מוקדש לשאלה "מהי עובדה החברתית?" דורקהיים עושה זאת על מנת לגדר תחום תופעות שרק הסוציולוגיה יכולה להסבירו ולתת משמעות סיבתית. מטרתו להראות שיש מקום לסוציולוגיה כמדע ספציפי ואובייקטיבי, המתייחס לתופעות חברתיות שיש להן ישות ממשית כ"דברים חברתיים". הסוצלוגיה היא המדע החוקר את "הדברים" האלה, כפי שמדעי הטבע חוקרים "דברים" בעלי ממשות פיזית. אולם הדברים החברתיים אינם ידועים לנו בטבעם האמיתי. על מנת להכירם כראוי, עלינו לנטוש את רעיונותינו הפרטיים ואת פרשנויותינו הסובייקטיביות בנוגע ל "דברים" הנחקרים, ולבחון אותם מבחוץ, כאילו היו דברים כשלעצמם במובן הקנטיאני.