משני עברי המעברה לובה אליאב יוסי אלפי בלילה סוער בשנת 1949 נקלעים לאותה זירת התרחשות ילד בן שלוש ואיש צעיר,שהקים את האוהל שבו הילד הזה חי. כמעט שישים שנה חלפו. שניהם בגרו והתפתחו בתחומי עשייה מגוונים,ועתה הם נפגשים שוב כדי לקיים את הפגישה ההיא,שלא התרחשה מעולם. בסדרה של דיאלוגים ומונולוגים הם מעמתים-שוזרים שתי כרונולוגיות: של הילד שפרץ מתוך המעברה, ושל החלוץ שלפני המחנה, שבגיל עשרים ושבע נדרש לעצב מציאות חדשה ומאז אינו פוסק לחלום על חברה אחרת. יוסי רוצה ליישב דיסוננס של זהות. לובה רוצה להשמיע קול של דור שקלט ,אך גם הוא הואשם בפער שנבקע בשנות החמישים. מתוך פער בגילים, בראיית מה שהיה ובניתוח התהליכים שעוברים היום על החברה, ושורשיהם חוזרים לא אחת לאוהל ההוא, משקיפים השניים על עבר, על הווה ועל עתיד. משרטטים מתאר של ישראליות ,ומשיבים אינטימיות לחברה שמפסיקה לאהוב. לובה אליאב (1921), נולד במוסקבה ועלה עם הוריו לישראל בגיל שלוש. מחנך, איש ציבור ומוביל פוליטי. מחלוצי ההידברות בין ישראל לפלסטינים, ומי שהגשים את חזון בן גוריון בעלייה, בהגנה, בקליטה ובפיתוח הנגב. יוסי אלפי (1945), נולד בבצרה, עיראק, ועלה לארץ עם סבתו בגיל שלוש. איש תיאטרון ובמאי , סופר , מורה ומספר סיפורים, מייסד הפסטיבל למספרי סיפורים, מייסדו ומנהלו הראשון של תיאטרון גבעתיים. אבי התיאטרון הקהילתי.