עיונים מיימוניים אביעזר רביצקי ספר זה בוחן מחדש את עולמם הפילוסופי של הרמב"ם ותלמידיו לגבי שתי סוגיות יסוד: שאלת היחס בין הגות, מנהיגות וקהילה, ושאלת היחס בין תיאולוגיה, מדע וטבע. הרמב"ם, גדול חכמי ישראל מאז העת העתיקה, הציג לפני קוראיו אידיאל אנושי בעל פנים כפולים: עיון ומעשה, הגות ומנהיגות. המחבר משרטט את פניו של מנהיג פילוסופי זה ואת דמות קהילתו, תוך התמודדות עם התמונה המקובלת במחקרי הרמב"ם. הספר חושף את הביקורת שמתחו תלמידי הרמב"ם על האידיאל האינטגרטיבי של המורה ואת הפיצול ההיסטורי שנוצר בעקבותיה בקרב החכמים המימוניים: בין אנשי ההלכה לפילוסופים, בין חוגים רבניים שעסקו בחברה ובחוק לבין חוגים עיוניים שהתרכזו בפיזיקה ומטאפיזיקה. נוסף על כך, הרמב"ם עשה שימוש נועז בכתבי המדע האריסטוטלי וביקש לפענח באמצעותם את סתרי התורה. מעט מהחכמים שקמו הרחיקו לכת באיחוד זה של דת ומדע. הם הקנו למעשה בראשית ולמעשה מרכבה פירוש נטורליסטי מובהק והפכו אותם למשל וסמל על הסדר הסיבתי ההכרחי השולט ביקום. אולם בעניין מכריע שבו סטה הרמב"ם מן השיטה האריסטוטלית, עלה בידו להתרים השקפות מודרניות רבות-השפעה בשאלת הדת והמדע. התיאולוגיה של הרמב"ם הוליכה אותו להבחין באופן ברור בין ההכרח הטבעי ובין ההכרח ההגיוני, ובכך נזרע זרע לקראת הבחנות פילוסופיות מאוחרות שטבעו את חותמן על המחשבה החדשה. הספר עוקב אחרי גלגולים רעיוניים מרתקים אלה. לבסוף, הרמב"ם הכריז מלחמת חורמה על התופעות הרווחות של המאגיה והדת העממית. המחבר עומד על ההנחות העקרוניות שהדריכו אותו במאבקו, במיוחד בשאלת הקמעות הכתובים ומעמדה של השפה. פרופ אביעזר רביצקי ,יליד ירושלים,הוא חתן פרס ישראל בחקר מחשבת ישראל וראש החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. במחקריו הרבים תרם תרומה חשובה לחקר המחשבה היהודית בימי הביניים ובעת החדשה.