השבר הבסיסי מיכאל באלינט "הצעתי למטופלת פרוש שלפיו הדבר החשוב ביותר לגביה הוא לזקוף את ראשה בבטחה כששני רגליה נטועות איתנות באדמה. כתגובה סיפרה שמאז ומתמיד לא עלה בידה לבצע סלטה- קפיצה תוך גלגול באוויר- למרות ניסיונותיה הנואשים שאלתי אותה: "והיום" בתגובה קמה המטפלת מן הספה ולתדהמתה הרבה ביציעה סלטה מושלמת ללא כל קושי". דוגמא זו ממחישה את רוחו של הספר שהוא חולייה מרכזית בהתפתחותה של מודלים פסיכואנליטיים המדגישים יחסי אובייקט, תהליכים אינטרסוביקטיביים ואת הצורך העצמי בהכרה. "כל האירועים המובילים בשינוי" טוען כאן מיכאל באלינט (1896-1970) "מתרחשים בסופו של דבר בין שני אנשים,ולא בתוך אחד מהם. באלינט מתריע שבטיפול המדגיש פרושים לא ייעזור למטופלים המתמודדים עם חוויות ראשוניות טראומיות, שיצרו שבר בסיסי, בנפשם. איתם יש לגשר על תהום, "ולחפש מה שמצוי מעבר למחוזות המילים". הוא שולל את רעיון הנרקיסיזם הראשוני של פרויד ואת האמונה של קליין בשנאה ראשונית. הוא ביקורתי כלפי מורו פרנצי ועמיתו ויניקוט,שלדבריו "האקספרימנט הגדול" שלהם,הנשען על סיפוק צרכים רגרסייבים,עלול להסתיים באכזבה. בכתיבתו הבהירה מפתח באלינט מושגיים מרכזיים כמו ההבחנה בין רגרסיה שפירה לממאירה,ההבדל בין אוקנופילים (הנצמדים לאובייקט) לפילובטים ( הרואים בו מכשול) והאפשרות להתחלה חדשה הצומחת מתוך חווית הטיפול.