למדוד את התהום:סיפורו של יצחק צוקרמן (אנטֶק) פועה הרשלג זהו סיפור על נאמנות עקשנית,על אחריות עמוקה ועל אורך נשימה. ימים מרים פוקדים את פולין. מלחמת העולם השנייה פרצה ומי שרק יכול, נמלט למזרח המדינה, הרחק מידם של הגרמנים. אבל מעטים מחברי תנועות הנוער החלוציות מחליטים לחזור אל התופת הנאצית,להיות עם חבריהם שנלכדו שם. בניהם חוזר לוורשה יצחק צוקרמן. בעולם הולך ומתקדר הוא מוצא את בת זוגו לחיים, צביה לובסקין, אף היא דמות מרכזית בתנועה. מעתה יהיו השניים חברים לדרך הקשה. שערי הגטו נסגרים והגרמנים משליטים בין החומות רעב נורא וטרור רצחני. עד מהרה מתחילים המשלוחים למחנות המוות. יצחק מבין כי המאבק בנאצים דורש אומץ לראות דברים נחוכה ומאבק נחרץ באשליות. הוא שותף לכל השלבים של הקמת הארגון היהודי הלוחם. כשהתנאים קשים מנשוא והכול שרוי בערפל,רואה האיש הזה לטווח ארוך, ועל שפת התהום מפעיל תבונה ושיקול דעת. כשכל ארצות אירופה נכנעות לגרמנים,בבידוד מוחלט, קם גטו ורשה ונלחם בנאצים. אחרי דעיכת המרד מרכז יצחק פעולות עזרה לשרידי היהודים, חשוף לסכנות ברחובות ורשה. עם תום המלחמה הוא נשאר עם היהודים ונמנה עם קברניטי "הבריחה", תנועת היציאה ההמונית של שארית יהודי אירופה לארץ ישראל. עם בואם ארצה בונים צביה ויצחק את ביתם בקיבוץ לוחמי הגטאות.