על מאפייני המוסדות הטוטליים ארווינג גופמן ארווינג גופמן (1982-1922) הוא אחד הסוציולוגיים המקוריים של המחצית השנייה של המאה ה-20. עם קוראיו נמנים באופן בולט אנשי המקצועות הטיפוליים (עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, קרימינולוגים ואחרים( לצד קהל הקוראים הרחב. תרומתו העיקרית באה לידי ביטוי בתחום החברתי האינטראקטיבי (ה"אינטרקציה הסימבולית"). כלומר מערכת היחסים ההדדית, הבין-אישית והיומיומית; גישה המתאפיינת בשניות,תוך היפתחות לפירושים מנוגדים. חיבור המופת על מאפייני המוסדות הטוטליים (1961) - אשר מתורגם כאן לעברית ואשר הפך זה מכבר למעין מניפסט אנטי- ממסדי של שנות ה-60 וה-70 - מתבסס על תצפית משתתפת שערך גופמן בשנת 1955 בבית החולים לחולי נפש "סנט אליזבת" בוושינגטון די. סי. גופמן מראה בצורה מדוקדקת כיצד אורח החיים במוסד הטוטלי מבטל את כל האבחנות והבידולים המאפיינים את החיים המודרניים - בין תפקידים, מרחבים ובני אדם שונים. כמו כן, המוסד הטוטלי (בית חולים פסיכיאטרי, בית כלא, מחנה צבאי וכו') מונע מהחוסה את יכולת התנועה, את הבחירה והשליטה במרחב ובזמן. אורח החיים הנורמלי, שבו האדם "מבצע" את עצמו או מחזק את זהותו, מושהה עד הפרטיים הגופניים האינטימיים ביותר, תוך כדי תקיפת גבולותיו של האני והשפלתו. החוסה, על פי גופמן, עובר פירוק-זהותי ונישול-תפקידי; הוא מעוצב ומקודד לאובייקט שניתן להזין אל תוך מערכת הניהול של המוסד, שניתן להתמודד עימו בצורה חלקה בפעולות שגרתיות. גופמן מתאר בפירוט רב, לעיתים בצורה ספרותית, את מגוון "הביצועים" וניהולי הרושם של החוסים והסגל ואת המפגש ביניהם. את על מאפייני המוסדות הטוטליים ניתן להבין כפשוטו - כחיבור שעניינו הארגון הטוטלי - כחלק אינטגרלי מהספרות האנטי-פסיכיאטרית של שנות ה-60 שיצאה נגד הממסד הרפואי הבירוקרטי; אך ניתן להבינו גם כמטפורה למשטרים הטוטליטריים וגם כמטונימיה לחברה הטוטלית נוסח פוקו, כלומר ככזה הלוקח חלק בדקונסטרוקציה של המודרניות בכללותה.