| על שמות-האב | |
|
ז'אק לאקאן |
שם-האב, איזו הצלחה! זה מדבר לכולם. לאבהות יש עדות מועטה בטבע, שכן זוהי בראש ובראשונה עובדה תרבותית. "שם-האב", אומר לאקאן, "בורא את הפונקציה של האב". אך אם כך, ריבוי זה, מניין? הוא אינו פגאני, הוא בתנ"ך. זה שמדבר מתוך הסנה הבוער אומר על עצמו כי אין לו שם אחד בלבד. יהי זה ברור: לאב אין שם פרטי. אין זו דמות, זוהי פונקציה. כמניין התימוכין שלה, כך מניין השמות של האב. הפונקציה שלו? זו הפונקציה הדתית במובהק - לקשור. את מה? את המסמן למסומן, את החוק לאיווי, את החשיבה לגוף. בקצרה, את הסמלי לדמיוני. ואולם, אם אלה השניים נקשרים בשלישיה עם הממשי, הרי ששם-האב אינו עוד אלא מראית עין. לעומת זאת, אם בלעדיו מתפרק הכל, הרי שהוא הסימפטום של הקשר הכושל.
ז'אק-אלאן מילר
|
|