הקורבן יוסף אלגזי בגיל 11 כתב רותם שפירא, "שהוא רוצה רק ליהנות מהחיים". בגיל 17 ניבא: "לא אגיע לגיל עשרים". ובטרם מלאו לו 19, בזמן שירותו הצבאי, שם קץ לחייו. במכתב הפרידה שלו כתב: "כל המציאות הזו שכל-כך מפריעה לי, לא תשתנה. ומכונות ההרג ימשיכו לדהור קדימה. ואנשים ימשיכו לדהור ולהילחם וכנראה שאני זה שלא שייך לכאן". כיצד התרחש הדבר? מה הוביל את רותם - צעיר יפה ורגיש, יוצר מחונן, אוהב ואהוב- להחלטתו? יוסף אלגזי משרטט בספר את דיוקנו ומנסח כמה מן השאלות המטרידות שמעלה סיפורו. ד"ר יוסף אלגזי, היסטוריון, סופר ועיתונאי. ספריו עסקו בספרות המכחישה את השואה, בתנועות ניאו-פשיסטיות ובמשנתו של ישעיהו ליבוביץ. כעיתונאי התמקד בזכויות אדם ובשאלות חברתיות. ב-1974 יצא לאור ספרו הראשון, לקט כתבות על הנעשה בשטחים הכבושים. בשנת 2005 יצא בצרפתית ספרו האחרון, "מבעד לחומות", ספר דיאלוגים עם הסופר הפלסטיני החי בכוויית, מוחמד אלאסעד.