חירות דיאלקטית: מחשבות אל מעבר לדיאלקטיקה של הגל יצחק קליין דיאלקטיקת החירות ההגליאנית ויחסי אדון-עובד הם נקודת המוצא וההשראה לספרו של יצחק קליין חירות דיאלקטית (1992). זהו ניסיון למצוא מושג של חירות אשר יוכל לתת מענה הולם לבעיה הקשה שמציגה החירות. המחבר אינו תופס את החירות כאידיאה נצחית או כעובדה של הטבע, שכן לטענתו על מנת שתהיה ועל מנת שיהיה לה מובן, על החירות קודם כל להתממש. לפיכך לא נוכל לדעת מהי, אלא לאחר מימושה וביחס אליו. הבנת החירות תלויה אפוא בחוויה שחווה האדם המממש את חירותו. עיקרה של החוויה ההיסטורית בת-זמננו נעוץ בטענה שלפיה מחד-גיסא, העולם המודרני, אשר גמר אומר לממש את החירות המוחלטת על ידי חיסולה המוחלט של העבדות, לא הצליח בכך ; מאידך גיסא, האדם אינו יכול לוותר על החירות ולא להשלים עם שעבודו. לפיכך אי אפשר לבטל לחלוטין את החירות או את העבדות. בדומה לכך, האחת אינה יכולה להתקיים ללא האחרת. המחבר שב אפוא לרעיון של חירות דיאלקטית. הוא מציע תפיסה דיאלקטית של החירות שהיא תהליך בן שלושה שלבים: החירות השלילית (או המופשטת), המציאות ותודעת החירות. מושג החירות הדיאלקטית עונה לשלב האחרון של תהליך זה. יצחק קליין (1990-1935) - תלמיד של ז'אן היפוליט ועמנואל לוינס - למד באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת ננטר בפריז, שם כתב את עבודת הדוקטור שלו בנושא: "הגל ובעיית הספקנות". בין השנים 1990-1969 כיהן כמרצה לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה. ספריו האחרים: "הדיאלקטיקה של האדון והעבד פירוש לפרק מתוך 'הפנומנולוגיה של הרוח' של הגל" (אוניברסיטת חיפה, עם עובד, 1978); "הדת כבעיה פילוסופית" (מוסד ביאליק, אוניברסיטת חיפה, 2004). לספר מצורפת הקדמה מאת פרופ' זאב לוי, מהחוג לפילוסופיה, אוניברסיטת חיפה.