עמו אנוכי בצרה: יהדות בגיטאות ובמחנות ההשמדה אליעזר ברקוביץ הקדמה: שלום רוזנברג "עשרה יהודים עמדו על במת התלייה בכיכר העיר בלודז'. יהודי הגטו, שכונסו בידי הנאצים לחזות ב'מחזה', עמדו סביבם שותקים ונאלמים. ובשעה שנתהדק החבל סביב צווארו, התעלתה רוחו של שלמה ז'ליכובסקי והוא קרא בקול "שמע ישראל!" מאבק ההישרדות לא היה המאבק היחיד של היהודים בשואה. לנוכח חוסר האנושיות וההשפלה בגטאות ובמחנות ההשמדה, הם נאבקו לשמור על כבודם האנושי ולקיים את מצוות התורה. רבים מהם הצליחו לכפות סדר אחר על מציאות של זוהמה ואימה: הם סימנו את הזמן העובר ושמרו את השבת ואת המועדים; הם הפכו את הגיהנום למקום תפילה. היהודים האלה גילו אומץ לב וגבורה שאינה פחותה מגבורתם של אלה שלחמו ונשק בידם. בספרו 'עמו אנוכי בצרה' מביא לפנינו אליעזר ברקוביץ, מהוגי הדעות הבולטים של המאה העשרים בתחום הפילוסופיה היהודית, סיפורים מופלאים על אומץ וגבורה רוחניים. הוא מנתח את האמונה היהודית לאור הניסיון הנורא ודרכו מברר את השוני בין משמעות האמונה במסורת היהודית ומשמעותה בתרבות המערב. כך הוא נותן בידי הקורא את היכולת לחוש את כוחה של האמונה ולהבין הבנה משמעותית יותר את גורלו ההיסטורי של העם היהודי. אליעזר ברקוביץ (1908-1992) נולד ברומניה ולמד בבית המדרש לרבנים בברלין, שם הוסמך לרבנות בידי הרב יחיאל וייינברג, ובאוניברסיטת ברלין, שהעניקה לו תואר דוקטור לפילוסופיה. הוא היה ראש החוג לפילוסופיה במכללה התיאולוגית העברית בשיקגו. בשנת 1975 הוא עלה לארץ ועד מותו חי בירושלים והמשיך לעסוק בעיון ובכתיבה בשאלות הנוגעות ליהדות ולעם היהודי. הוא כתב 19 ספרים, ובהם 'האדם האלוהים וההיסטוריה,' לא בשמים היא' ו'עמו אנוכי בצרה'. שלום רוזנברג הוא פרופסור לפילוסופיה ולמחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים.