העיר הישראלית: העיר העברית האחרונה? עורכים: עודד היילברונר ומיכאל לוין כמאה שנה לאחר הקמת העיר העברית הראשונה, סובלת ונהנית העירוניות הישראלית - כמו מרכזים עירוניים רבים אחרים בעולם - הן מריתמוס החיים האורבניים והן מסמני שקיעה, ניוון וחידלון. יש הנוקטים בביטוי "העיר העברית האחרונה" לציון המשבר, ואחרים מעמידים בסימן שאלה את מידת החופש והביטחון שמעניקה העירוניות הישראלית לחבריה, שכן מצד אחד פשע, טרור, הזנחה ונטישה הנם בין החוליים הבולטים הפוקדים את "רפובליקת החופש" הישראלית ואזרחיה, ומצד אחר משמשת העירוניות הישראלית עוד סימן לנורמליות היהודית. העיר העברית כיום הנה בת-תחרות למרכזי הכרך הבינלאומיים; היא מקנה לישראלים את חוט השדרה הכלכלי, את היוזמה התרבותית ואת אווירת הבורגניות התוססת והדינמית שכה מאפיינת את העיר המערבית. אסופת מאמרים זו, המבוססת על כנס בינלאומי שערך פורום שנקר לתרבות וחברה, מבקשת לקרוא את העיר הישראלית בספקטרום רחב יריעה (אדריכלי, פוליטי-אידיאולוגי, תרבותי-כלכלי) ומנסה להתמודד באופן חלוצי עם שתי גישות סותרניות ומשלימות אלו, תוך כדי מיקום העירוניות הישראלית בלב ויכוח אורבני עז המתנהל כיום בבירות המערב. מאמרי הספר מנסים לחקור את הפרדוקסים האורבניים המלווים את העיר העברית למן הקמתה ולעמוד על צבעו וריחו של ריתמוס החיים האורבני הישראלי בתחילת המילניום השלישי וכמאה שנה לאחר יסוד העיר העברית הראשונה. התמונה העולה מן הספר הנה של כישלון האורבניות הישראלית, לצד היכולת והרצון להעלותה על דרך המלך, כפי שמתרחש כיום בערים גדולות בעולם. פרופ' מיכאל (מיכה) לוין - היסטוריון אמנות ואדריכלות מודרנית ובת-זמננו. ראש לימודי היסטוריה ותיאוריה בפקולטה לעיצוב בשנקר ומרצה בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. היה אוצר ראשי ומנהל מוזיאון תל-אביב לאמנות. בין פרסומיו: "המוזיאון המודרני", "עיר לבנה: אדריכלות הסגנון הבינלאומי בישראל", "אדריכלות מונומנטלית בירושלים" ו"סנטיגו קלטרווה". ד"ר עודד היילברונר - היסטוריון של תרבות, מרצה בכיר בפקולטה לעיצוב בבית הספר הגבוה להנדסה ועיצוב שנקר ומרצה להיסטוריה של תרבות והיסטוריה אירופית בבית הספר להיסטוריה באוניברסיטה העברית ובמרכז הבין-תחומי בהרצליה. פרסם ספרים ומאמרים רבים בהיסטוריה גרמנית, בריטית ואירופאית, אנטישמיות ושואה, תיאוריות של לימודי תרבות והיסטוריה של תרבות פופולרית.