קיץ לאלים: משפט סקופס והוויכוח המתמשך בארצות הברית על דת ומדע אדוארד ג'. לרסון דייטון, עיירה קטנה ורדומה בטנסי, אירחה בקיץ 1925,את אחת הדרמות הגדולות של המאה: משפט סקופס והויכוח על מדע, דת ומיקומם בחינוך הציבורי. ההליך המשפטי, שכונה "משפט המאה", לא רק שהפנה את אור הזרקורים לעבר דייטון, אלא גם היווה תמצית של המאבק המתמשך בארה"ב בין החירות האישית לבין שלטון הרוב. בספר סמכותי ומרתק זה, בוחן אדוארד ג'. לרסון את פניו הרבות של משפט סקופס, ומראה כיצד המורשת של משפט זה חצתה קוויים דתיים, תרבותיים, חינוכיים ופוליטיים. ההליך, שכונה גם משפט הקופים, היה יוזמה של האגודה האמריקאית לחירויות האזרח, שנועד לקרוא תיגר על חוק מעורר-מחלוקת שהתקבל בטנסי, האוסר את לימודי האבולוציה האנושית בבתי-ספר ציבוריים. החקיקה בטנסי היוותה ניצחון משמעותי ראשון של המסע הנרחב שנוהל ברחבי ארה"ב כנגד הדארוויניזם, מסע שהחל בשנות ה-20 ביוזמתם של פונדמנטליסטים פרוטסטנטיים, ובהנהגתו של הפוליטיקאי והנואם הנודע וויליאם ג'נינגס ברייאן. לבקשת האגודה האמריקאית לחירויות האזרח הסכים מורה בשם ג'ון סקופ לקרוא תיגר על החוק, והתוצאה הייתה משפט בעל מימדים מיתיים. ברייאן הצטרף לתביעה, והפרקליט הפלילי הנודע ביותר באותם ימים, קלארנס דארו, התייצב לצד ההגנה - בדו-קרב משפטי דרמטי שריתק את הציבור ואת אמצעי התקשורת, ושימש השראה לכתיבת המחזה הקלאסי משפט הקופים (Inherit The Wind). משפט סקופס היווה אבן-דרך בדיון הציבורי אודות מדע ודת. מלבד היותו סמל המייצג את ההתנגשות החזיתית בין תומכי תורת-האבולוציה לבין המאמינים בבריאה, סייע המשפט בעיצוב התפתחות הדת בארה"ב, כמו גם בפרשנות לחוקה האמריקאית, ושימש תקדים למאבקים משפטיים ופוליטיים מאוחרים יותר. תוך שימוש בחומר ארכיוני חדש מהתביעה ומההגנה, יחד עם הניתוח המשפטי וההיסטורי החד של לרסון, קיץ לאלים מועמד להפוך ליצירה קלאסית ולאבן-דרך בחקר ההיסטוריה האמריקאית. אדוארד ג'. לרסון הוא פרופסור להיסטוריה ולמשפטים באוניברסיטת ג'ורג'יה .