ההפרטה כהצברה: גופים מופרטים במשפט הציבורי איל פלג שנות השמונים של המאה העשרים הביאו עמן למדינת ישראל את מה שקובעי מדיניות בעולם המערבי נוהגים לכנות בשם "הפרטה". משמעותה של מדיניות ההפרטה היא הפיכת רכוש מדינתי לרכוש פרטי וכן העברת פעילות בתחום התשתיות והשירותים לידי בעלים או מפעילים פרטיים. שנות האלפיים הביאו עימן חיזוק נוסף למגמות ההפרטה. ממשלות ישראל כבר אינן מסתפקות בהפרטה של "מוצרים ציבוריים מסחריים", כגון טלפוניה או חשמל, אלא מבקשות להפריט שירותים מדינתיים, אשר עד לפני מספר שנים רק מעטים חשבו על אפשרות העברתם לפעילות פרטית. הכוונה להפרטה, בין היתר, של שירותי רווחה, חינוך וכליאה. השיח הציבורי בכלל והשיח האקדמי בפרט בנושא ההפרטה הוא שיח חסר. אמנם מלומדי הכלכלה כבר תרמו ספרות נכבדה בנושא, אך דיסציפלינות אחרות ובהן הדיסציפלינה המשפטית אינן נוכחות דיין בשיח ההפרטה. הדיון במדיניות ההפרטה בקרב מלומדי המשפט הציבורי נמצא רק בראשיתו. בספר זה מבקש המחבר למלא במעט חלל זה, הקיים בשיח המשפט הציבורי, ולתרום להבנת ההפרטה כתופעה אשר למשפט הציבורי יש רבות מה לומר בעניינה. לב הספר יהיה נעוץ בשאלה: "מה יהיה לאחר ההפרטה?" ספר זה אינו מכוון לשלול את תופעת ההפרטה, אלא מבקש, תוך השלמה עם קיומה, לבדוק מהי הפרטה המגשימה באמת את ייעודה כתהליך המכוון לשפר את מצבו של הפרט ושל הציבור במדינה. נדבך מרכזי בספר טמון בשאלה מהו המשפט אשר מוצדק יהיה לחיל על הגופים המופרטים? האם יחולו על הגוף המופרט (בתחומים שהוכרזו) רק ענפי המשפט הפרטי, או שמא יש להחיל עליו - בשל הצדקות שונות - גם כללים מן המשפט הציבורי? על שאלות אלו יבקש המחבר לענות בפרקי הספר. איל פלג, מוסמך במשפטים, אוניברסיטת תל-אביב, עוסק בהוראת המשפט הציבורי במכללה האקדמית ספיר.