שערו של בטהובן ראסל מרטין כשלודוויג ואן בטהובן שכב על ערש דווי ב-1827, בא לבקרו מוזיקאי צעיר בשם פרדיננד הילר כדי להביע את רחשי כבודו. אחרי מותו של בטהובן גזז הילר קווצה משערו של המלחין הדגול למזכרת. שריד זה, התמים לכאורה, עבר במשפחתו של הילר מאב לבן במשך יותר ממאה שנה, עד שבמלחמת העולם השנייה מצא את דרכו לעיירה גיללייה שבדנמרק הכבושה על ידי הנאצים. שם הוא ניתן לרופא מקומי, קיי פרמינג, שהיה מעורב במאמץ להצלת מאות יהודים מפוחדים ונרדפים. מי נתן לו את קווצת השיער ומדוע? ומדוע ד"ר פרמינג לא דיבר כלל על שנות המלחמה הנוראות הללו? לאחר מותו קיבלה בתו לידיה את הבעלות על קווצת השיער, ובסופו של דבר הציעה אותה למכירה בסותבי'ז ב-1944, והיא נרכשה על ידי שני אמריקאנים מעריצי בטהובן, איירה בריליאנט וצ'ה גווארה. הם ואחרים ביצעו בשיער בדיקות דנ"א ובדיקות אחרות בתקווה לגלות סיבות סבירות לבריאותו הלקויה של המלחין, לחירשותו ולמותו. התוצאות הנחשפות כאן בראשונה מדהימות. שערו של בטהובן הוא מסע היסטורי מרתק בעקבות אוצר, סיפור על רמזים מוטעים, פריצות דרך מדהימות ותגליות נפלאות. ראסל מרטין יצר עדות מרגשת לכוחה של המוזיקה, לקסמם של שרידים, לגבורה שבהתנגדות לנאצים ולברק המדע המולקולרי. ראסל מרטין מחברם של ספרים בתחום האמנות, תולדות האמנות והיסטוריה פרסם עד כה 16 ספרים. ספרו "מלחמתו של פיקאסו" ראה אור בעברית בהוצאת אופוס.