"בראשית היה הדבר" - האומנם? רבקה שכטר שלושה אירועים מחשבתיים שינו את האופי של העולם המערבי: הראשון הוא התנ"ך, שפיתח פילוסופיה לשונית, שראה את העולם כפרי שפה, אינפורמציה יקומית, שפה כבסיס מוסדות אנושיים, ערכים אנושיים, מוסר אנושי. שפה מצווה על האדם אחריות, תחזוק עולמו הלשוני. יהודים הלניסטים, השליחים כמו פאולוס ויוחנן גרמו למהפכה מחשבתית שנייה: מרדו באחריות זו, טענו שההשגחה נמלכה בדעתה, הקריבה את בנה ישוע לשינוי סדרי עולם, שחרור מאחריות. פאולוס ביטל את משל עץ הדעת, הבדלה בין טוב לרע. הם תקפו את כלי השפה, כאחראית למוות, לגירוש מגן-עדן, כמחמירה על ידי חוקיה. יוחנן חיפש שפה חומלת. זה נעשה בהשפעת המחשבה היוונית הקוטבית לתנ"ך לשם שחרור מן האחריות המוסרית. לפי שליחים אלו ההשגחה הקריבה את בנה ישוע, צלבה אותו. לפנינו צליבה ראשונה של יהודי, ישוע, למען גאולת העם מאחריות, ההבטחות של שני השליחים לא התממשו, העולם לא נגאל. מאחר שההבטחות לא התממשו, היה צורך לבטל את שארית השפה, ה'דבר' של יוחנן, שישוע התגלם בו למען לשנות סדרי עולם. גיתה ב"פאוסט", המחיז את תיאולוגיית לותר, החליט לשחרר את העולם מהשארית התנ"כית הלשונית, בבטלו את ה"דבר", את התגלמות ישוע בו. הוא ביטל את השריד האחרון של השפעת התנ"ך, הפילוסופיה הלשונית. למימוש מהפכה שלישית זו, היה צורך בצליבת מיליוני יהודים. לא הספיקה לכך צליבת יהודי אחד - ישוע. הצליבה הזו של יהודים באה לשם שחרור האדם מכל הסייגים המוסריים, כדי לתת חופש גמור לפאוסט ואדונו מפיסטו. השאלה, האם עדיף אדם לשוני אחראי יותר על עולמו, או נסיגה לשלב קודם בהתפתחות באבולוציה, אדם כוחני, הורס עולם?