אקדמיה בסביבה משתנה: מדיניות ההשכלה הגבוהה של ישראל 2004-1952 עמי וולנסקי במרבית שנות קיומה של המדינה היו מספר המקומות במוסדות הישראליים להשכלה גבוהה מוגבלים לכל אדם חמישי בממוצע מתוך שנתון. בשנת 2004 התקבל כמעט כל אדם שני ללימודים גבוהים. זוהי מהפכת הנגישות שעברה המערכת האקדמית של ישראל, הכוללת היום שמונה אוניברסיטאות וחמישים מכללות אקדמיות, שמציעות מגוון עשיר של תוכניות לימוד. הספר אקדמיה בסביבה משתנה עוסק בסוגיות מדיניות של ההשכלה הגבוהה, ובהן: משמעות הגברת המעורבות הפוליטית; קיצוצי תקציב והשלכתם על המחקר וההוראה; האיום על עתיד קיומה של החירות האקדמית; המבחן הפסיכומטרי ומשמעויותיו השונות; ההשלכות שנובעות מפעילותן של שלוחות האוניברסיטאות הזרות בישראל. הספר מנתח באופן מעמיק, נוקב וביקורתי את מדיניות ההשכלה הגבוהה של ישראל בין השנים 2004-1952 . ד"ר עמי וולנסקי, חוקר מדיניות של מערכות חינוך ואיש חינוך ותיק, מלמד זה ארבע עשרה שנה בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל-אביב. שימש כיועץ להשכלה גבוהה לארבעה שרי חינוך באחת התקופות הגועשות והמעצבות של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. כמו כן, שימש כסגן המנהל הכללי של משרד החינוך לתכנון והערכה, ובשנת 2003 סיים 30 שנות עבודה במשרד זה. בין פרסומיו הרבים על מערכות חינוך ראה לאור לאחרונה ספר על מערכת החינוך של אנגליה: The Pendulum Syndrome - Centralization and Decentralization of Education in England and Wales.