הרהורים על מאה רבת מכאוב רוברט קונקווסט האם ההיסטוריה מלמדת אותנו לקחים? ואם כן, אלו לקחים אפשר להפיק מהמאה העשרים שותתת הדם? פרופסור רוברט קונקווסט עונה בחיוב מוחלט על הראשונה משתי השאלות הגדולות האלה. לאחר שהקדיש את חייו לחקר ההיסטוריה, הוא דוחה את התפיסה האומרת שענייניי האדם נשלטים בידי כוחות אל- אנושיים ואין לאנוש יכולת לעשות דבר בעניין. להפך, כותב קונקווסט, היסטוריה נוצרת בידי אנשים "המעלים רעיונות מסוימים וכתוצאה מהם מבצעים פעולות מסיימות." כדי להבין את המאה העשרים רווית האסונות, יש צורך להסביר את התכנים של הרעיונות האלה - רבים מהם בעלי "אובססיות רצחניות" - ואת כוח המשיכה שלהם. משימת הסבר זו היא מוקד עניינו של הרהורים על מאה רבת מכאוב. לאומיות היא סוג אחד של רעיונות שקונקווסט בוחן בקפידה. "רגש לאומי," כותב קונקווסט, "הוא טבעי, ולא בר בחירה." אבל בצורותיו הקיצוניות, וכאשר הוא מנוצל לרעה בידי דמגוגים, הוא עלול להיהפך לרעל קטלני. כך, כאשר הנאצים האלילו את "הגזע הארי" והשפילו את האחרים, רעיון הלאומיות הוליד שחיטה איומה ונוראה. סוג שני של רעיונות שעליו מצביע קונקווסט הוא הרציונאליזם הקיצוני, שהפך לאובססיה קוטלת-אדם האחרת של תקופתנו, והוא: המרכסיזם המהפכני והקומוניזם ובראשו סטאלין. קונקווסט מראה כי בין שתי התגלמויות אלה של רעיונות יש לא רק דמיון בנטייה לרצח המונים, אלא גם קרבה אינטלקטואלית: שתיהן צומחות מאותו שורש של פופוליזם מהפכני. וכפי שהנאצים העלו מן התהומות את המניעים הארכאיים והקמאיים, הקומוניסטים סגדו לרציונליזם הקיצוני, שהיה אי-רציונאלי בדיוק באותה מידה כמו הדחפים שאותם העריצו הנאצים. בהרהורים על מאה רבת מכאוב קונקווסט קובע כי היעדר הבנת התופעות האלה הוא מחלה נפוצה של התרבות המערבית, שעד כה - אם כי בקושי - התגברה עליהן. הוא רואה את העתיד עדיין מזוהם באשפה של רעיונות אבסולוטיסטיים, ומסכם בהצעות לשימורה של האנושות.