מגילת השואה הוצאתה לאור של מגילת השואה היא ציון דרך בהשתרשות יום השואה כיום מקודש בלוח השנה היהודי, התופס את המקום הראוי לו כיום אבל וכמקרא קודש. כבר בסוף שנות השישים קראתי לעמיתי בכנסת הרבנים להתחיל במלאכה הדרושה להכשרתו של התאריך הזה ליום שיישמר באופנים מתאימים על ידי כל בית כנסת ועל ידי כל יהודי. תחושתי אז כעתה, הייתה שאם לא נשכיל לחבר קטעי תפילה ליום השואה אשר ייאמרו בכ"ו בניסן מדי שנה בשנה, יום השואה לא ייזכר לאחר שילכו לעולמם האנשים אשר חזו מבשרם את אימי השואה. בשנות השמונים הייתה כנסת הרבנים בישראל חלוצת המאמץ לגבש "סדר תפילות ליום השואה", אשר שולב אחר כך בסידור "ואני תפילתי". המהדורה החדשה של סידור "שים שלום" של כנסת הרבנים בארה"ב כוללת גרסא מתוקנת של סדר תפילות זה. "מגילת השואה" משלימה את המאמץ הזה בספקה טקסט עברי, אשר ייקרא ביום השואה מדי שנה בשנה, טקסט קצר ורב עוצמה, שיכול וחייב להתקבל כחלק מהזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל. קריאת המגילה שנה אחר שנה, מדור לדור, תהיה הבסיס הליטורגי לזכר המעשים האיומים אשר אסור שישתכחו לעולם. כמובן, פרקים קצרים אלה אינם מסוגלים ולא נועדו לספר את הסיפור במלוא היקפו, אך הם עשויים לדרבן ללמוד יותר ויותר. ליום השואה יש עתה מגילה משלו. טקסט מרכזי אחד, המשותף ליהודים באשר הם, יסייע לאחד אותנו ולאפשר את הנצחת הסיפור. מגילה זו תסייע לנו לקיים את הציווי החדש של החיים היהודיים: כל אחד מאיתנו חייב לראות את עצמו כאילו חזה מבשרו את השואה. הדגש כאן הוא על המונח "כאילו", מכיוון שאדם אשר לא היה שם, אינו מסוגל להבין איך באמת היה, למרות שאנו מסוגלים להזדהות עם קורבנות השואה וסבלם... בהוצאתה לאור של מגילת השואה אנו נותנים ביטוי לעומק האבל על אחינו ואחיותינו אשר נספו בשואה האיומה. אנו מתחייבים לשמור את זכרם לעולמים ולשמור מכל משמר על "עם ישראל חי". אנו נמשיך לחיות ולהכריז על גדולתו של עם ישראל ואורח חייו.