פנינו אל השמש העולה: חניכי תנועות הנוער החלוציות ובוגריהן בני הדור השני, 1967-1947 שאול פז במשך שני דורות נשאו תנועות הנוער החלוציות הארץ-ישראליות על כתפיהן משימות לאומיות מרכזיות. ואולם עוצמתה של ארץ ישראל העובדת הלכה והתרופפה עוד בשיא פריחתה. למן תחילת שנות החמישים נדחקה התנועה הקיבוצית בהדרגה ממרכזי העשייה. המערכות הוולונטריות הומרו במערכות ממלכתיות-בירוקרטיות. גלי העלייה ההמונית כמעט לא הגיעו לקיבוצים. חומרנות, רכושנות וקפיטליזם חזירי, שפשו בחברה הישראלית, דחקו את ערכי החלוציות. הספר, העוסק בעיקר בעשרים השנים שבין ראשית מלחמת העצמאות, בדצמבר 1947, למלחמת 'ששת הימים', ביוני 1967, מקיף ומנתח בהרחבה את מעגלי חייהם של חניכי חמש תנועות הנוער החלוציות ובוגריהן, משחזר וממחיש את 'רוח התקופה' באמצעות מאות ראיונות, קטעי ספרות ועיתונות, שירים, מעשיות ומחקרים. תנועות הנוער החלוציות היטלטלו בין שני קטבים: בין המשך מפעלם החלוצי של המייסדים ובין עצמאות ומהפכנות. המייסדים חסמו בפני הבנים את הבחירה החופשית מחשש שמא תסכן את המשך קיומו של הקיבוץ. הספר מוכיח וממחיש בעקיבות את כוחה ההרסני של 'השמרנות המהפכנית. רוב המרואיינים, בוגרי התנועות בני הדור השני, שגו, לדבריהם, באמונות שווא ולא השכילו להבחין באינדוקטרינציה ובמניפולציות של מנהיגים ומחנכים. אבל הם מתגעגעים מאוד לחוויה המכוננת של חייהם, לנעוריהם בתנועה. האִמרה הידועה 'שומר פעם - שומר תמיד', המיוחסת ל'השומר הצעיר', משקפת גם את הזהות ואת השייכות של בוגרי שאר התנועות החלוציות, בני הדור השני, שרובם עזבו את הקיבוץ. ההיסטוריון ד"ר שאול פז, יוצא קיבוץ מזרע, עסק שנים רבות בחינוך ובהוראה בבתי ספר תיכוניים, במכללות ובסמינרים למורים. בשליחות הסוכנות היהודית בחו"ל ניהל מערכות חינוך גדולות (במקסיקו, בריטניה ואוסטרליה). היה מנהל היחידה לחינוך לדמוקרטיה ולדו-קיום ומפקח-מרכז להוראת האזרחות במשרד החינוך.