עושים את המוות: ארגונים חברתיים המקדמים תפיסות והסדרים חלופיים בנושא מוות בישראל זהר גזית מוות אינו רק אירוע ביולוגי נתון, אלא גם זירה של מלחמת תרבות על המשמעויות הנקשרות בו ועל האופן שבו יש לארגן אותו. עקב השאיפה למזער את ההפרעה הנגרמת בגינו של המוות לסדר החברתי, גורמי הכוח והשליטה מפתחים מודלים תרבותיים שנועדו לעצב את אופני העיסוק הלגיטימיים בנושא. ציות להם משמר את ההבניה ואת המיסוד של מה שמכונה בספרות המחקר "מוות טוב". מנגד, יש ארגונים חברתיים המאתגרים תפיסות והסדרים הגמוניים. שלושה מהם, הפועלים בחברה הישראלית כיום, עומדים במוקד ספר זה: "בשביל החיים" הפועל לשינוי ההדרה החברתית של משפחות שבהן אירעה התאבדות, לצד העלאת העיסוק באובדנות על סדר היום הציבורי; "ליל"ך" אשר תומך באי הארכת חייהם של חולים סופניים שזהו רצונם, ומאתגר את סמכותם הבלעדית של גורמי הרפואה לנהל את קץ החיים; ו"מנוחה נכונה" אשר מקדם קבורות אזרחיות, בסבסוד המדינה, ובכך מערער על המונופול של חברות קדישא בתפעול בתי הקברות ליהודים ובעריכת טקסים. התנהלות הארגונים חורגת מהמקובל ולפיכך ניתן לראות בה ביטוי של "מוות רע". עולה מכך קושי המתלווה לפעילותם: מחד גיסא, פעילות פומבית בנושאים נעדרי לגיטימציה עלולה להוביל לסנקציות חברתיות. מאידך גיסא, הגבלת הפעילות לשולי החברה תקשה על קידום שינוי חברתי רחב. בהינתן בעייתיות זו, עולות שאלות המחקר: איך מצדיקים הפעילים פעילות שנויה במחלוקת? כיצד הם מבססים את הארגון שהם חברים בו כגוף לגיטימי לעסוק במוות? ואיך הם מקדמים את מטרותיהם אל מול הסדרי המוות ההגמוניים? הנתונים נאספו במגוון שיטות מחקר איכותניות: ראיונות עומק עם הפעילים; תצפיות במפגשי הארגונים ובפעילויותיהם הציבוריות; וארטיפקטים תרבותיים, כגון ביטאונים וכתבות בתקשורת. ד"ר זהר גזית חוקר סוגיות חברתיות ותרבותיות הקשורות במוות ובשכול ; מלמד קורסים בסוציולוגיה, באנתרופולוגיה ובשיטות מחקר איכותניות באוניברסיטה העברית בירושלים.