שיבתו של הקול הגולה: זהות מזרחית: פואטיקה, מוזיקה ומרחב חביבה פדיה חמשת השלבים בשיבתו של הקול הגולה: הראשון, שנות ה-20' עד שנות ה-60' - שילובים והטמעות של מזרח ומערב, ניסיון לייצר את הישראליות כחיבור של 'רוסי ובדואי' תוך דילוג על המזרח; השני, שנות ה-70' - פריצת הקול המזרחי מפרברי תל-אביב באמצעות מוזיקת הקסטות, המוזיקה המאופיינת כ'מזרחית', מתווכת באמצעות הצבע הים תיכוני; השלישי, שנות ה- 80' - ייצוב, הטמעה, יצירת איזון תרבותי, יצירתי וממסדי חדש, הצבע המוזיקאלי המתווך הוא המזרח הרחוק; הרביעי, שנות ה-90' - מוזיקת הרוק: משולי הארץ פורץ קול מזרחי עירום, בעל סממן אוניברסאלי, בלתי תלוי בדרך כלל במורשתו, אך משלב פרגמנטים של זהות מזרחית מקומית או קהילתית; ולבסוף החמישי, שנות האלפיים - התנועה הכפולה של פריצת מוזיקת הפיוט והמוזיקה הליטורגית מבית הכנסת החוצה, הקופסא השחורה של זיכרון יהודי-ערבי, והליכי הספיריטואליזציה של מוזיקה על ידי מוזיקאים צעירים בעיקר ממוצא מזרחי, ובעקבות כך המרצת אמני רוק ופופ להתקרב אל הפיוט ולשלב אותו בעשייתם המוזיקאלית. חביבה פדיה משמשת פרופ' מן המניין באוניברסיטת בן גוריון בנגב, ראש מרכז אליישר לחקר יהדות ספרד והמזרח ועמיתה בכירה במרכז המצוינות "דעת המקום". בקיבוץ המאוחד ראו אור ספריה: מרחב ומקום (2011), הפיוט כצוהר תרבותי (קובץ מאמרים בעריכתה בשיתוף מכון ון-ליר, 2013), דיו אדם (שירה, 2009), הגיהינום הוא גן עדן ברוורס (שירה, 2016).